פעם כל מה שהציבור הישראלי הכיר היה "מסעדה סינית" ולא משנה שבסין אף פעם לא שמעו על הנוזל האדום הצמיגי שהוגדר כ"חמוץ מתוק" אבל היה פשוט מתוק ונשפך ביד רחבה על כל דבר.

במשך השנים התוודענו כולנו להבדלים שבין המטבחים האסיאתיים, אם בין מדינות – כמו סין, יפן, וויטנאם וכדומה, ואם במחוזות שונים שכן אין דין האוכל של סצ'ואן לזה הקנטונזי, או זה של שנחאי.

בצמוד לקניון רמת אביב נפתח הסניף השלישי של "הירו" שמגדיר את עצמו כ"מטבח אסיאתי פריסטייל".

הסניף עוצב בסגנון ניו יורקי צעיר על ידי רענן שטרן וכולל אפשרויות ישיבה בתוך המסעדה, עם מבט על עבודתו הלוהטת של השף (באופן המילולי ביותר, הלהבות שהוא מרים שם מרשימות מאד) או בחלק החיצוני שמוקף בבריכה רומנטית.

כשהגענו לביקור מזג האוויר בחר עבורנו את הישיבה בתוך המסעדה הממוזגת.

התפריט הראשון שבדקנו הוא כמו תמיד תפריט האלכוהול בו מופיעים מספר קוקטיילים מסוגים שונים, סאקה וכהלים נוספים לווא דווקא אסיאתים.

בחרנו בשני קוקטיילים –

SAKORA SOUR-  ג'ין גורדונס, ליצ'י, רוזמרין, רימון ולימון ו –

OLD SMOKY BASTARD – מזקל, כפיר ליים, סירופ ג'ינג'ר, מיץ לימון וג'ינג'ר ביר. בשניהם דרגת האלכוהול היתה קלה, הם היו קלילים לשתיה, ואהבתי במיוחד את הטאצ' המעושן של ה"אולד סמוקי".

התפריט מחולק לסלטים (שמתאימים למנה ראשונה), גיוזות – בשריות או צמחוניות, באנים מאודים במבחר מילויים, רובם בשריים, ראמן ומנות ווק.

למנות הראשונות בחרנו בסלט אצות קומבו- קערה שבה עורבבו אצות, אטריות שעועית, שום כבוש, מירין, שמן צ'ילי, שמן שומשום, בצל ירוק וקריספי שאלוט.

הסלט היה מרענן מאד ומרכיביו מפורסמים ביתרונות הבריאותיים שלהם כך שתפסנו שתי ציפורים בבת אחת.

אגב, שמן הצ'ילי שהיה בין מרכיבי הסלט הוכנס לשם במשורה מכיוון שהוא חריף מאד. את החריפות הזו גיליתי כשעל השולחן היה בקבוק של השמן הזה למי שרוצה תוספת. טעימה קטנטנה הבהירה לי כמה שצריך להזהר אם לא ממש מכורים לחריף.

מנה ראשונה נוספת שטעמנו היתה ממחלקת הבאנים, אותו לחם מאודה קליל מאד שכל הכיף שלו בחיים הוא לספוג את הטעמים של מה שמונח עליו, בלי לאבד את מרקם הענן שלו.

הבאן הנבחר שלנו היה "באן בקר מפורק" – ברוסט בבישול ארוך, מיו קימצ'י, קריספי שאלוט, חסה אייסברג, מלפפון כבוש, בצל ירוק וברד צנונית ורדרד שעיטר את המנה מלמעלה.

באן הוא לא מנה שאוכלים בנימוס, בטח לא במקלות האכילה שהיו על השולחן (וניתן בהחלט לבקש סכו"ם רגיל). באן הוא מנה שתופסים בשתי ידיים ומתכופפים מעל לצלחת כי יודעים שזה ייפול וחבל להפסיד כל חלק וחלק.

הבאן הוא ארוחה בפני עצמו (וזה מוטו שיחזור גם בהמשך) והוא הוגש על צלוחית מתכת שהזכירה לי את המנהג באסיה של אריזת ארוחות בכלי מתכת ושינועם למקומות העבודה השונים.

למנה עיקרית בחרנו גם כן שתי מנות שמייצגות כל אחת היבט אחר – "אודון אנריקוט ודלורית צלויה"- אטריות אודון יפניות , פרוסות אנטריקוט, דלורית מזוגגת צלויה, אפונת שלג, צ'ילי, בצל ירוק וקשיו מסוכר, מנה שכל נגיסה ממנה ערבה מרקמים שונים, פריכות ורכות, חרפרפות ומתיקות, חוויה בקערה אחת (ונאכלה בצלילי השאיבה המומלצים).

המנה השניה היא מבחינתי הסמל האסיאתי המובהק, הראמן. כמה אגדות כבר סופרו על המנה הזו, כמה צעקות כבר חטפו סו-שפים במסעדות שלא דייקו במנה שדורשת לימוד ואימון כמעט אינסופיים כדי להפוך למיתוס.

ראמן הוא יצירת מופת של ציר שמתבשל שעות ארוכות, תוספת תיבולים כמו סויה, מירין, סאקה, אצות קומבו ועוד, ואז אטריות שבושלו בצורה כל כך מדוייקת שיש להן יכולת ספיגה מקסימלית , לצד בשר מסוגים שונים וכמובן הביצה, האייקון של מרקי הראמן. הרעיון הוא ארוחה בקערה, שיש בה שפע מרכיבים שמשלימים זה את זה בהרמוניה.

מבין מנות הראמן ב"הירו, בחרתי את "דןדן"- שלא ברור לי מקור השם אבל במנה היו אטריות ראמן טריות, ציר עוף וירקות שורש שבושלו 12 שעות, קונפי שום, בשר בקר טחון במירין שאטה, פטריות שיטאקי, באק צ'וי, טקואן, בצל ירוק, נבטים, ביצה ושומשום.

כשהתחלתי לאכול הבנתי שמבחינת גודל המנה מדובר כנראה במנה לאיכר סיני שעמל משעות הבוקר המוקדמות על גידולי האורז שלו בגב כפוף ועכשיו סוף סוף מתיישב לאכול, שכן מדובר במנת ענק.

ההמלצה שקיבלתי היתה לערבב את המרכיבים כדי שהתיבול מלמטה יעטר את כל המנה. היה קצת חבל להרוס את הקומפוזיציה היפה של התוספות השונות אבל בכל זאת השתדלתי.

היות ויש מרכיבים שונים, בכל פעם הכף שלי העלתה חלקים אחרים שיצרו ביחד חוויה חדשה בכל לגימה.

הסיום המתוק של הארוחה היה עונג אסיאתי פשוט – מ'וצי, אותם כדורי בצק אורז ממולאים בגלידה בשלל טעמים (וההמלצה שלי – לבחור בשומשום השחור).

בזמן שישבנו במסעדה יכלנו לראות גם את המשלוחים היוצאים לאנשים שרוצים להתפנק על טעמים אסיאתיים איכותיים בלי לצאת מהבית.

"הירו" – מטבח אסיאתי "פריסטייל"

איינשטיין 40, קניון רמת אביב (כניסת המגדל), ת"א

טלפון: 03-9428444

שעות פתיחה: ראשון-חמישי 12:00-22:00, שישי עד 16:00 מוצ"ש החל משעה לאחר יציאת השבת

גישה לנכים: יש

משלוחים: יש

עסקיות: בימי השבוע 12.00 – 17.00 תפריט מיוחד שכולל שני מסלולים של מנות עיקריות וסלט ב58 או 68 שקלים.

כשרות: המקום איננו כשר (אך סגור בשבת, ואינו מגיש בשר לבן, פירות ים או מנות המערבות חלב ובשר).

אוסקר ווילד היה איש שחי את החיים במלואם. הוא היה משורר, סופר, עיתונאי, מרצה, מחזאי ואפילו מבקר אפנה. המוטו שלו היה להתחבר לעצמו כדרך לחיות את החיים במלואם.

המסר הזה הוא הבסיס לרשת הפאבים האיריים "אוסקר ווילד" שאחרי הסניפים בפתח תקווה ובחולון מייסדים את הסניף החדש בנתניה, במתחם הסינמה סיטי.

החלל המרכזי של הפאב מרווח ומחופה בעץ מהגוני כשבליבו הבר האירי שאוצר בתוכו תפריט לא יאמן של 25 סוגי בירה מהחבית הנמזגים מברז מצופה זהב, כיאה לאווירה היוקרתית, מעל 60 סוגי בירות מבוקבקות, יותר מ140 סוגי וויסקי, כשמתוכם 100 הם סינגל מאלט בלעדיים, מבחר עצום של סוגי קונייאק ועוד.

עוד בפאב פרטי אספנות שהובאו במיוחד מאירלנד, וויטרז'ים ושנדלירים שעוצבו במיוחד, ומאות תמונות על הקירות. שווה גם להציץ לשירותים המכוסים באוסף תחתיות אלכוהול מרתק.

בשעת ערב מוקדמת התיישבנו לצד אחד השולחנות המרווחים ועיינו בתפריט. האוכל

מותאם להחמיא לאלכוהול, אם במנות קטנות ואם במנות עיקריות (וכמובן קינוחים).

פתחנו באלכוהול, בירה "אדלוויס" וקוקטייל "טריניטי" שנוצר משילוב של קטל וואן סיטרון, מחית מנגו, מיץ אננס, מיץ לימון ועיטור כוסברה. ה"אדלוויס" היתה המלצה של המלצר, והוא אכן צדק – הבירה האוסטרית לא מסוננת, ובניחוחות פירותיים נעימים לאף בזמן השתייה. הקוקטייל היה חמצמץ ומרענן וכחובבת כוסברה לא התאפקתי גם לכרסם את הקישוט…

האלכוהול הוגש עם קערית נשנושי אגוזים ואפונה.

מבין המנות הראשונות בחרנו בשתיים – קרפצ'ו סינטה – בשמן שום קונפי, עגבניות שרי צלויות, סלטון ארוגולה ובלסמי רימונים, והכל לצד לחם כפרי חם וטרי. המנה השניה הייתה קלאסיקה- כבד קצוץ בצנצנת נדיבה, שהוגש לצד לחם כפרי וריבת בצל. קערית חמוצי הבית לקונטרה מתפצחת השלימו את המנה.

לגימה מהמשקה , חופן בשרי על המזלג, מרקמים עדינים ומשלימים את החוויה.

אפשר היה להעביר ערב שלם על האלכוהול והראשונות בלבד, תוך צפייה במשחקי ספורט על המסכים התלויים מסביב, או בהקשבה לפס הקול שבזמן ביקורנו היה שירים שקטים של שנות השבעים והשמונים, ואם הגענו בזמן, גם ליהנות מההופעות החיות במקום כולל רקדנים איריים קומפלט.

עברנו לתפריט העיקריות, מנות גדולות ומשביעות שיכולות להוות ארוחת ערב מצויינת.

בחרנו בנציגות מכל קטגוריה- נקניקיות איריות (שניתן לקחת במנה של אחת או שתיים, אנחנו הסתפקנו באחת כדי לא להתפוצץ לגמרי), כריך אנטריקוט קלאסי עם מיונז צ'ילי, חסה, עגבניות ובצל מטוגן, וגולת הכותרת – סטייק אנטריקוט אנגוס 300 גרם שמוגש עם צ'יפס. (אנחנו ביקשנו להחליף את הצ'יפס בסלט). הקו המנחה של המנות היה הכנה מדוייקת של הבשרים, שקיבלו כל אחד את המגע המתאים לו, במיוחד הסטייק שביקשנו והגיע במידת עשייה מדיום מושלמת. הפייבוריטית שלי הייתה הנקניקיה מכיוון שהיא ייצגה בכבוד את אירלנד, עסיסית ועשירה על מצע תפוחי אדמה רכים שאי אפשר היה לחדול מלנשנש ושאפשר היה להגיש כמנת פתיחה בפני עצמם או כמשהו ליד הסטייק.

מחוגי השעון התקדמו לכיוון הערב, האורות עומעמו והגיע הזמן לקינוח. מנות מושחתות כמו ברד פודינג ו"קסטיל פינוקים", מנת עוגת שוקולד חמה פרווה עם גלידה פרווה למי שלא מעוניין בקינוח חלבי לאחר מנות בשריות, אבטיח קר, ומה שאנחנו בחרנו, שוב, בהמלצת המלצר שכבר למדנו שכדאי מאד להקשיב לו, "קינדר בואנו" שהוא סוג של גירסת VIP לחטיף המוכר, ובנוי מקרם שוקולד נוגט על בסיס קריספי, של מרנג אגוזי לוז, ובציפוי שוקולד גנאש. החטיף הוגש לצד שתי תלוליות של גלידת ריבת חלב ורוטב תואם.

אחרי כל האוכל שמחנו שאפשר לחלוק מכיוון שכבר היינו שבעים למדיי.

ב"אוסקר ווילד" יש שלושה חללים, שניים מהם בחוץ, וניתן לקיים אירועים לכמויות שונות של אורחים.

מעבר לרקדנים האיריים המופיעים בימי שישי, יש גם הופעות חיות ורוק קלאסי משנות השמונים.

מדי חודש מתקיימות סדנאות של בירה, וויסקי ועוד.

אוסקר ווילד – פאב אירי

המחקר 3 מתחם סינמה סיטי נתניה

טלפון: 09-9774575

שעות פתיחה : 17:00 – אחרון הלקוחות

החל מהשעה 20:00 בערב הכניסה לפאב מגיל 24 ומעלה .

דילים מיוחדים: שעות שמחות, בין השעות 17:00-19:00 מידי יום כולל שישי שבת. 1+1 על כל תפריט האלכוהול. (לא חייבים לקחת את אותו סוג אלכוהול).

גישה לנכים: יש

"מה כבר יכולים לחדש לי על תל אביב?" היתה התהייה שעברה במוחי כששמעתי על סיור "חיי לילה" של "גרפיטיול" בפלורנטין. מסתבר שהרבה, בעיקר בצבע ובמילים. קירותיה של פלורנטין מכוסות ביצירות אמנות הרחוב שמקבלות את קסמן מכך שהן לא חוקיות – הגרפיטי. ביטויי מחאה, טריטוריה, יופי ומצב אישי, הכל על הקיר, לעיתים בגובה מדהים שאנו לא מבינים איך בוצע בלי תאונות.

בנקודת המפגש חיכתה לנו יערה פילו, אמנית, שחקנית ויוצרת, ובעיקר פצצת אנרגיה שמכירה כל משיחת מכחול על כל קיר ובעיקר את כל הסיפורים על האמנים ועל הסיפורים שמאחורי כל יצירה.

בשביל מצב הרוח עצרנו קודם בתחנה מפורסמת בפלורנטין  – ה"נורמה ג'ין" שאליו נחזור גם מאוחר יותר, כדי ליהנות מ" High Fashioned Hazelwood"  – קוקטייל המורכב מוויסקי Hazelwood 12 המשובח ביחד עם ביטר, ג'ינג'ר אייל ונגיעת קליפת תפוז.

המשקה הסתיים ואנו יצאנו לדרך. מדובר במסלול מעגלי של כשעה, באורך קילומטר אחד כך שהוא מתאים לכל אחד, גם לאנשים שלא ממש מחבבים הליכה.

הדבר הראשון שיערה אמרה לנו הוא להביט מעלה, שם גילינו את אחד מהמוטיבים החוזרים בפלורנטין – מוטיב העיניים שמופיעות בעיקר על החלק העליון של מבנים, והמסר שלהן הוא בדיוק זה "תרימו את העיניים" במקום להיות שקועים במכשירים הסלולריים למיניהם.

בהמשך המסלול פגשנו ביצירות של האמן "כסליו" המאופיין בדמות השדון המאפיין אותו, והמתכתב עם יצירותיו של בנקסי המפורסם, משטחי לבבות צבעוניים גדולים של אמנית הזועקת שאהבה מגיעה במגוון צורות וצבעים, דמויות מוכרות מסרטי דיסני או ניקולודיאון, שמקבלות טוויסט אחר, אם בשינויים בהופעתם או במה שהם עושים בתמונה, יצירות פוטושופ שמודפסות ומודבקות על קירות, ואפילו עיטורי גרפיטי על בית כנסת.

במהלך הסיור גילינו איך יוצרים יצירות גרפיטי בלי להתפס על ידי המשטרה, וגם מה הקשר בין הגרפיטי לרשתות החברתיות.

בסיום הסיור חיכתה לנו הפתעה מיוחדת, כשהגענו לסטודיו של "גרפיטיול", הולבשנו בסינרים להגנה על הבגדים, קיבלנו מיכלי צבע ורעיונות ליצירה על הקיר או על בקבוקים. פתאום מחבורה של אנשים, איך לומר, בוגרים למדי, הפכנו לגדוד ילדים צבעוני המתיז לכל עבר  (עם השתדלות שזה יהיה על הקיר ולא על הבגדים).

"גרפיטיול" היא מיזם של שני אחים – יהונתן כיס-לב ואלינוי קיסלוב, אמני גרפיטי שהחליטו כבר לפני שמונה שנים להעביר מסרים דרך הרחוב ובמקביל לנסות לשנות את התדמית השלילית של אומנות זו אצל אנשים.

התוצאה- סיורים לצד סדנאות גרפיטי חוויתיות, קורסים מקצועיים ופרוייקטים חינוכיים.

בהמשך שולבו גם סיורי טעימות בבתי עסק מקומיים ומיוחדים.

כיום הסיורים מתקיימים חוץ מתל אביב גם בירושלים, חיפה, בית לחם ואפילו אתונה.

הסיור שאני השתתפתי בו מוגבל לגילאי 18 ומעלה.

כל הסיורים והחוויות מועברים על ידי מדריכים מקצועיים ומנוסים שהם גם אמנים.

היות והסיור הוא מעגלי, הוא הסתיים בנקודה שבה הוא התחיל, ולכן נכנסנו ל"נורמה ג'ין" לטעום קצת ממה שיש למקום להציע.

"נורמה ג'ין" חוגג בימים אלה יום הולדת 15, ומנוהל על ידי יונתן ובר, שהחלו את דרכם כמלצרים, ברמנים וכל תפקיד שאפשר, וכשהבעלים החליט למכור, הם רכשו אותו בעצמם כדי לשמור על המסורת.

כמה מסורת?  ללקוחות קבועים יש אפילו מקומות המסומנים בתג על שמם.

כאמור כבר בתחילת הערב טעמנו את קוקטייל הוויסקי שהתבסס על Hazelwood, ששובר את דימוי הוויסקי כמאצ'ואיסטי וגברי הנלגם נקי או עם קוביית קרח. השקת הוויסקי הזה מתקיימת בחודשים הקרובים בעשרים ברים ומסעדות בתל אביב בלבד, כך ששווה להגיע.

עכשיו כבר לגמנו בירה מתוך מבחר מטורף של סוגים, כשלכל אחת יש את הכוס המתאימה לה כמובן, וטעמנו בין השאר פילה מטיאס עסיסי עם עגבניה, בצל ושמנת חמוצה, אידאלי לשדך לשוט וודקה, בורטה מוצרלה שנשפכה ברכות על ירקות וטוסטונים, סלט יווני טרי עם פטה, וכוכבות הערב- נקניקיות משובחות מחזיר (בגירסת נטו ובגירסה עם גבינה וטימין), ומבקר בסגנון מקסיקני, והכל לצד צ'יפס פריך.

מהים סגרה את הערב מחבת לוהטת של שרימפס ששיכשכו ברוטב יין לבן, חמאה, שום ולימון והוגשו עם לחם לניגוב כל הטוב הזה.

להצטרפות לסיורי "גרפיטיול"  – טלפון  055-6638970.

"נורמה ג'ין" – ביסטרו  בר.

אליפלט 23 תל אביב

טלפון: 03-6837383

שעות פתיחה: פתוח כל השבוע 18:30 ועד לקוח אחרון

גישה לנכים: יש

מבצעים מיוחדים: HAPPY HOUR בימי ראשון ורביעי מהשעה 18.30 ועד 20.00 הכולל תפריט אוכל מוזל בהזמנת משקה אלכוהולי.

לכבוד חגיגות 15 שנה למקום, יהיו גם הופעות מיוחדות והרבה הפתעות.

המקום איננו כשר.

איך רובינו פותחים יום?  בדרך כלל בריצה, מנסים להקים את הילדים ולא לאחר לעבודה, נתקעים בפקקים ובמקרה הטוב חוטפים כוס קפה לדרך. איך רובינו היינו רוצים להתחיל את היום? ל"סיטרה" – מסעדת שף מול הים בתל אביב יש רעיון טוב יותר  – בראנץ' ייחודי בימים שאנחנו לא ממהרים לעבודה, ימי שישי ושבת.

ב"סיטרה" הממוקמת בתוך מתחם "סי אנד סאן" יש חלל פנימי מפואר וחלל חיצוני מרחק של מטרים בודדים מקו המים, כך שכשהגענו בבוקר נעים לטעום את הבראנץ' זו היתה הבחירה המתבקשת לשבת בחוץ.

תפריט הבראנץ' לוקח מרכיבי יוקרה והופך אותם לפנטזיה יפיפה על הצלחת. בתפריט מנות בהשראות מטבחים שונים, מהים התיכון מרכיבים כמו איקרא, קוביות לוקוס, מטבוחה,שקשוקה וגרסאות של סביח ומלאווח שבגרסה של "סיטרה" מגיע עם שרימפס, מהמטבח הצרפתי מנות כמו אגז בנדיקט בווריאציות שונות, מאמריקה את הפנקייק כולל בייקון טלה וממחלקת הבריאות גם סלט ירוק או מוזלי.

התייעצנו עם מיכאל המלצר שהמליץ על המנות בהתאם להעדפות שלנו. על התפריט מנצח השף צחי מלול.

פתחנו את הארוחה ב"פותחים שולחן" שהיא בעצם פרישה של מאזטים, קעריות של איקרא, מטבוחה, טחינה וגרגירי חומוס חמים, חצילים מטוגנים, מתיאס קלאסי, קוביות לוקוס, חמוצים, וזיתים מעורבים. כיאה לבראנץ' הקעריות לוו בחלה מתוקה טרייה ורכה.

מנת "פותחים שולחן" יכולה להוות ארוחת בוקר בפני עצמה בעקבות עושרה והמבחר המגוון של טעמים וסגנונות. הפייבוריטים שלי היו המטבוחה שהוכנה בתשומת לב ודוייקה בתבלינים, וקוביות הלוקוס בציפוי פריך, עם זרזיף לימון לפי הטעם.

במנות ההמשך התמקדנו במטבח הצרפתי ובמטבח האמריקאי, וכך הגיעו אלינו "בנדיקט שרימפס" – חלה מתוקה קלויה קלות שעליה בייקון טלה פריך, שרימפס קריסטל, ביצים עלומות ורוטב הולנדייז ו"קאובוי סטייק" – 200 גרם של אנטריקוט שמעליו שתי ביצי עין, בצל מטוגן ולביבות תפוחי אדמה.

אפשר לראות את שתי המנות כניגודיות, מנה נשית ומעודנת ומנה גברית ומחוספסת יותר, ושתיהן נושאות על גבן ביצים, האחת שבה הביצה נבצעת ונוזלת על הערימה שמתחתיה בעדינות חושנית, והשניה בשילוב הכל כך אהוב של ביצה עשויה יותר, שמעטרת ראשו של בשר.

תוספת השרימפס במנת הבנדיקט הזכירה לנו שאנו ליד הים, והתחושה הימית הזו התחזקה במליחות בייקון הטלה לעומת עדינות החלמונים הניגרים. מנת הבשר יכלה בקלות להיות ארוחת צהרים ולא רק בראנץ'.

המתוקים שסגרו את הארוחה היו של קונדיטור הבית. ב"סיטארה" מכינים הכל במקום, וכך קיבלנו מנת "ברולה מפורק" – קרם ברולה, קוויאר פינה קולדה, קרפצ'ו אננס וגלידת קוקוס. אמנם הברולה במקור הוא באוריינטציה צרפתית אבל כאן הוא קיבל אווירה קאריבית משהו בשילובי האננס והקוקוס. המנה מוגדרת כ"מפורקת" אבל הכיף הגדול הוא לאסוף מכל המרכיבים ביחד ולהרכיב אותם מחדש על הכפית.

המתוק השני נבחר בעיקר בגלל שמו – "שחיתות שוקולד". מדובר היה בבצק שוקולד פריך שבתוכו ליבת שוקולד 70% בלווית כדור גלידה ווניל. אין כמו הרגע הזה של פיצוח הבצק והנזילה של השוקולד החוצה, הרגע שמחכים לראות אם זה יקרה, והערבוב של התוך הנוזלי עם הגלידה שמחכה ליד. הקינוח האולטימטיבי.

אחרי שמסיימים ארוחה ב"סיטארה" המיקום שלה דורש את המשך היום בחוף הים, נינוחים ומחייכים.

במסעדה יש גם לאונג' נפרד, וחדר פרטי לאירועים כולל שירות אישי, ובר פרטי.

סיטארה- מסעדת שף

רוזנבלום הרצל 8, בנייני סי אנד סאן תל אביב

טלפון: 03-6996633

שעות פתיחה: : א'-ה' 12:00-00:00 | ו'-ש' 09:00-00:00

גישה לנכים: יש

עיסקיות: בימים א-ה 12:00-17:30 מנה ראשונה במחיר המנה העיקרית , שתיה וקינוחים מוזלים.

הבראנץ' המיוחד מוגש בשישי ושבת 09:00-12:00

כשרות: המסעדה איננה כשרה

"תה". שתי אותיות שמעלות אסוציאציות רבות, מטקס תה יפני מדוקדק ועד למלכת אנגליה ששותה אותו כל יום באותה שעה תוך שהיא מרימה את הזרת וממלמלת "הו פיליפ, תרצה סקונס"?

אבל מי שמגיע ל"טי האוס" בבית ציוני אמריקה בתל אביב, מגלה עולם חדש, מרתק, צבעוני והרבה יותר כייפי של מוסיקה, אוכל טוב, וקוקטיילים מגוונים שמשלבים בתוכם תמציות תה שונות לצד ערבובים אלכוהוליים מרתקים.

כמו בחידת הביצה והתרנגולת, אין לדעת מה בא קודם – האם העובדה שהבניין בנוי בצורת האות האנגלית T השפיעה על בחירת התה כמרכיב העיקרי למשקאות או ההפך, התה נבחר קודם, אבל זה לא ממש משנה, מכיוון שהתוצאה היא מקום שמח מאד, הומה מבלים.

כשנכנסים ל"טי האוס" ניתן לבחור בין חלל בסגנון טרופי בהשראת אסיה ומטעי התה שלה, חלל פנימי מלכותי בסגנון מועדוני הג'נטלמנים הבריטיים, עוד מדינה שנודעת בתרבות התה שלה, שכולל גם חדר פרטי, וחלל שעתיד להפתח בזמן הקרוב, של גן קייצי קסום, מושלם למסיבות תה (ולא רק). על העיצוב אחראי ניר רן שיצר אווירה שונה בכל חלל וקישור נושא התה לאורך כל המקום. כמובן שמקום עמדת התקליטן לא נפקדת, להשלמת האווירה השמחה

עדן הברמנית קיבלה את פנינו ולאורך הערב הסבירה לנו ולכל מי שישב על הבר על סוגי המשקאות השונים, מה יש במנות, מה מתאים למה ומה ההמלצות בהתאם להעדפות האורחים.

בתפריט הקוקטיילים מגוון רחב של משקאות על בסיס וודקה, רום, ערק ועוד, ובתוספות שונות שכוללות כמובן תמציות תה שונות.

לאחר התייעצות עם עדן בחרנו בשני קוקטיילים:

SHIMDORA – שילוב של ערק, קרם דה מינט, מיץ לימון, תה נענע ומיץ מלפפון. הקוקטייל מגיע בקומקום ענק בסגנון מזרחי, וכמה כוסות שמאפשרות חלוקה לכמה אנשים. גווני המשקה הם אניסיים אבל לא משתלטים, ומקבלים את רעננות הנענע.

PEACH PLZ – טקילה דון חוליו שהושרתה בתה אפרסקים, וקיבלה תוספת של מיץ לימון, סימפל סירופ, אורנג' ביטרס וסודה אשכוליות. התוצאה היא קוקטייל פירותי חמצמץ ומקפץ.

עם הקוקטיילים קיבלנו נשנושי "פאף טוגרשי" – עיגולי תפוחי אדמה תפוחים מתובלים בטעמו העז של הטוגרשי, תבלין שמככב בהרבה מהמנות שבמקום.

הקוקטיילים מוגשים בכלים ייחודיים, כולל אחד שנראה לי הפופולארי ביותר במקום, אם מביטים על צוות הבר ועל כמות הפעמים שהם הכינו אותו – ה"טיקי טאקה טי" – שהוא קוקטייל בסגנון קריבי על בסיס רום ותה מנגו פסיפלורה, המוגש בכוס ענקית בצורת ראש טיקי כמקובל באיים הקריביים, ומעוטר בעוגיית שקדים פריכה.

על האוכל אמון השף אלדד ששון שמטבחו מפיק מנות באוריינטציה אסיאתית עם טאצ'ים מודרניים.  כל המנות הן בגודל בינוני המיועד לחלוקה, והתפריט מחולק לחמש קטגוריות – מגולגל, ירוק, נא, מטוגן ובוער.

כדי לחוות את החוויה במלואה הקפדנו להזמין מנות מכל חמשת הקטגוריות.

הקטגוריה הראשונה היא "מגולגל" וממנה בחרנו את "מגורו קאטסו באן" – באן מאודה שמגיע בסלסלת אידוי ובתוכו טרטר טונה, טוביקו שחור, בצל ירוק, ביצה רכה ותפוח אדמה ומלווה בקערית וינגרט סורימלה.

נטלנו את הבאן בידיים כמו כריך קטן ורך, מעכנו אותו מעט לשילוב כל הטעמים והתענגנו על ביס שאסף את כל הניחוחות והמרקמים ביחד.

מקטגוריית ה"ירוק" בחרנו במנה טבעונית – "ווקאמה" – מילה אחת שמציינת סלט אצות טבעוני עם שאלוט, אטריות שעועית, שיטקי, מלפפון, צנונית וטוגרשי ברוטב ווינגרט שומשום סוי.

הסלט הוא הוכחה שלא צריך להסתגף כשמחפשים אוכל טבעוני. מדובר במנה מרובת טעמים ומרקמים, רעננה וטריה מאד וכזו שבשמחה הייתי מאמצת בתוך קערה גדולה לארוחת הצהרים שלי.

הלאה לקטגוריית "נא" – שממנה בחרה עבורנו עדן את "טרטר טונה" – שלוש קעריות עשויות מפאף קרקר, אותו אחד שנשנשנו בהתחלה, ועליהן טונה טריה, מלפפון, צ'ילי אדום, עשבי תיבול, ושאלוט בפונזו ווינגרט קשיו. המנה עוטרה בעלי פרחים אכילים. המנה הזו היא פינגר פוד קלאסי, רק להרים את הקרקר ולהכניס לפה בביס אחד את כל הטעמים ביחד. בצלחת היו שלוש יחידות, מה שיצר קצת דילמה עם בן הזוג לגבי החלוקה, בסוף הייתי ליידי אמיתית וויתרתי לו על היחידה השלישית שהוא שמח לקחת.

מ"מטוגן" בחרתי את מה שהפך להיות הפייבוריט שלי  – מנת "נאם פריק פלה". זו מנה שקדם לה דיון בדבר מידת החריפות שלה, מכיוון שהיא מכילה צ'ילי כחלק בלתי נפרד מהמנה, ואני קצת בעייתית עם מנות חריפות, ומצד שני התיאור נשמע כל כך מפתה שלבסוף התגברתי על הפחד מפני החריפות ובדיעבד שמחתי שעשיתי כך. מדובר בסלט דג פריך, פומלה, כוסברה, נענע, בזיל תאילנדי, קריספי שאלוט, בוטנים, קשיו, צ'ילי ובצל ירוק. כל הטוב הזה מוגש בסלסלת דף אורז שמומלץ לקרוע ולערבב עם המנה, ומעוטר בפרחים אכילים. החריפות שפחדתי ממנה היתה עדינה בלבד, ולא היתה לי שום בעיה לאכול עד הביס האחרון. זו היתה מנה שהעבירה אותי היישר לרחובות המזרח, יכלתי לשמוע את קרקושי הריקשה בנסיעתה ברחובות השווקים האסייתיים.

המחלקה האחרונה היתה "בוער", וממנה נבחרו שלוש נציגות, כל אחת והייחוד שלה.

"אונגלה אדום" – נתח קצבים במידת מדיום ריר, על דמי גלאס, קציפת בצל חלבית (שניתן לבקש גם ללא החלב למי שלא רוצה לערב), וירקות ירוקים שבעונה, במקרה שלנו כרישה וברוקולי. זו היתה מניפה של נתחים עשויים במדויק, לצד פירה בצל כל כך רך שהוא כמעט ולא  נתפס על המזלג.

כאן נכנס הקטע של "נתתי לך יותר מהטונה, עכשיו אני רוצה את רוב הבשר". היה שווה לחכות למנה הזו.

חגיגת הבשר לא נגמרה במנה הבאה מאותה מחלקה- "ספייריבס טלה" , שתי צלעות שנראו (ונטעמו) כמו סוכריות מפנקות ברוטב טונקצו, סלט פפאיה ועיטור קשיו.

האחרונה בקטגוריה היתה נשנוש בצורת "יקיטורי סלמון", שיפוד סלמון על טריאקי, הייניקי ומוחמצים, סגר את הפינה ואת הארוחה.

עדן מזגה צ'ייסרים של קוקטייל על בסיס וויסקי, כוסיות הושקו והגענו לתפריט הקינוחים שמוגש בעל פה על ידי הצוות וכלל שתי מנות, האחת קלאסית יותר של מוס שוקולד והשניה שסיקרנה אותי בשם "מוצ'י".

בקערית מקסימה בעלת שלושה רגלי ברווז (צריך לראות כדי להבין) נחו ארבעה חצאי כדור קפואים, עשויים מבצק אורז מסוכר וממולאים בארבעה מיני גלידה- קוקוס, פירות יער, מנגו ושומשום שחור. הכל הונח על מצע של שברי מקרונים בצבעים שונים שנצצו כמו שברי זכוכית צבעונית.

שמחתי שבחרתי במנה הזו מפני שקודם כל היא היתה מאד מסקרנת מבחינת השילובים, הבצק וטעמי הגלידה, וכן כי היא פשוט היוותה סיום מרגיע ומלטף לארוחה מרובת טעמים וגוונים.

בתוכניות העתידיות של "טי האוס" , מלבד הגן הקייצי, גם קומה תחתונה שתכלול מתחם מוסיקה והופעות.

T-HOUSE בר קוקטיילים קולינרי ייחודי

אבן גבירול 26 תל אביב (בית ציוני אמריקה)

טלפון 03-7269797

גישה לנכים: יש

שעות פתיחה: שבעה ימים בשבוע, החל מהשעה 19.00 ועד אחרון הלקוחות.

קהל יעד: זוגות רומנטיים, חבורות, מצעירי העיר ועד חוגגי יום הולדת שבעים.

במקום חדר פרטי ו140 מקומות ישיבה בסך הכל.

כשרות: המקום אינו כשר

בישראל של 2019 יש מודעות רבה לאוכל בריא, למרכיבים של מוצר ולהשפעתו על גופינו וגוף ילדינו. מצד שני, הרבה פעמים אוכל ממרכיבים בריאים הוא לא הכי טעים, ראו למשל… מיץ נבט חיטה?

ומה כן טעים?  אין עוררין שכולם אוהבים פיצה, בכל גיל, בכל מצב, ואם אפשר לעשות אותה ממרכיבים בריאים, זו פשוט חגיגה.

דומינו'ס פיתחו בצק ייחודי המורכב מ80% כוסמין מלא, נפתח במקום ושומר על מרקם פריך, ומאז השמיים הם הגבול – כל הפיצות האהובות עכשיו עם אפשרות לבצק כוסמין מלא, כולל פיצה טבעונית, פיצה ללא השוליים ("עד הקצה") ותוספות שונות.

להמשיך לקרוא ←

מזג האוויר המתחמם מוציא אותנו אל מקומות הבילוי. אחרי שהתכרבלנו בתוך הפוך שבועות ארוכים הגיע הזמן לסנדלים, לשמש ולאוכל טוב.

"פיאצה רוסטיקו"   בשרונה היא מוסד קולינרי ידוע ואהוב, וכדי שלא ישעמם שף הבית בנצי הרשברד ממציא כל פעם תפריט לפי העונה.

ומה בתפריט קיץ 2019?

הגעתי לטעימה קטנה מכל השפע שעתיד להיות מוגש, הכל משלב מנות קלאסיות בטוויסטים מודרניים ומעניינים.

להמשיך לקרוא ←