ארכיון

המצפן התזונתי – למען כולנו.

3687360_2242

השף חיים כהן אמר פעם שכולם מתגעגעים לאוכל של אמא, ושוכחים כמה אבקת מרק היתה שם…

אוכל שגדלנו עליו היה מלא בסוכר, מלח, שומן, צבעי מאכל ואבקות מלאכותיות ועתירות חומרים שהם לא בדיוק שיא הבריאות. וכשמתרגלים לכך, קשה להתנקות ולעבור לאכילה בריאה.

לכן התגייסה חברת "תנובה" – בתור חברת המזון הגדולה ביותר, להילחם בצריכה העודפת של מלח וסוכר בחברה הישראלית. למה דווקא מלח וסוכר? לפי מחקרים התגלה שישראלים צורכים כמויות אדירות של סוכר ומלח (לא תמיד באשמתם, לעיתים זה חבוי במזון עצמו) והדבר גורם לסוכרת, עששת, מחלות לב וסרטן (כשמדובר בסוכר) ומחלות לב, יתר לחץ דם, שבץ מוחי ומחלות כליה (כשמדובר במלח). זאת כמובן מעבר להשמנה (מחצית מהבוגרים ושליש מהילדים סובלים כבר עכשיו מעודף משקל).

את הנתונים הללו קיבלתי בערב מיוחד שערכו ב"תנובה" לרגל שנה לפרוייקט "המצפן התזונתי" שמחוייב לתזונה בריאה יותר ומופחתת מלח וסוכר.

הדיאטנית טליה לביא המחישה לנו כיצד מצד אחד כולנו נירתע משתיית כוס תה שמכילה חמש כפיות סוכר, שהיא המקבילה לכוס שתיה קלה למשל שנלגמת בלי לשים לב בכלל. למעשה, הרבה מהסוכר והמלח מסתתרים בתוך מוצרים ואנו בכלל לא שמים לב אליהם. כך למשל בכף אחת של קטשופ מסתתרת כפית שלמה של סוכר, ובהתחשב בכמויות הקטשופ שהילדים שלנו שופכים על האוכל שלהם, ניתן לנסות לחשב כמה סוכר יש שם. גם בדגני בוקר תמימים (מהסוג הפשוט ,ללא תוספות וציפויים ) יש שש כפיות סוכר במאה גרם (ואף אחד לא ממש אוכל את הכמות הכתובה על הקופסה – 30 גרם בלבד) ולא רק זה, יש גם "על הדרך" 500 מיליגרם נתרן שהוא רבע מהכמות המותרת לאדם ליום. גביע קוטג', שהרבה פעמים מסמל תזונה בריאה ,מכיל כמעט מחצית מכמות הנתרן היומית. (לא כולל הקרקר או הפריכית שבאים ביחד עם זה…).

בתמונה למעלה – הדיאטנית טליה לביא.

למעשה, רק 15% מהנתרן שנכנס לגופינו, נכנס כשאנו משקשקים במלחיה, הרוב הגדול הוא מהמזון המעובד.

אז מה אפשר לעשות? הרבה.

קודם כל, ובעיקר, לקרוא את התוויות. על כל מוצר יש טבלה שמציינת מה המוצר מכיל, וכן רשימה של פרודוקטים. הרשימה מורכבת ממה שיש הכי הרבה להכי פחות. לכן כשקוראים על עטיפת דגני בוקר שהם מכילים "תירס, סוכר ועוד משהו", והסוכר הוא במקום השני ברשימה, עדיף לוותר. חשוב לשים לב שסוכר זה לא רק   "סוכר" אלא גם "גלוקוז" וכל שאר המילים המפוצצות שנגמרות ב"וז" ובעודף משקל וחוסר בריאות עבורינו הצרכנים. אותו דבר גם בנתרן (שהוא המלח). (ולחובבי האוכל האסיאתי, הידעתם שבכפית אחת של סויה, זו שמלווה כל כך טוב כל מנה מוקפצת וכל סושי – יש שליש מכמות הנתרן היומית?).

דבר שני – לדעת מה הכמות המקסימלית הרצויה (ובמקרה של סוכר- כמה שפחות) ולא לעבור ממנה (ובמלח מדובר בעד כפית אחת ביום).

דבר שלישי – להשתמש בתחליפים שהם גם טעימים יותר- להמתיק בעזרת ווניל או קינמון, להמליח בעזרת עשבי תיבול שיש להם מגוון אדיר של טעמים והם גם בריאים יותר, וכן לימון למשל.

ב"תנובה" – במסגרת "המצפן התזונתי" מפחיתים בהדרגה את כמויות הסוכר והמלח במוצריהם , בעיקר במוצרים לילדים, כדי להרגיל את הצרכנים לטעם ולהוכיח שהמוצר יכול להיות טעים לא פחות "למרות" שהוא בריא יותר. כמובן שההתמקדות היא במוצרים לילדים כדי שיתרגלו מההתחלה למוצרים בריאים יותר.

כבר בשנה שבה פועל "המצפן" נחסכו מהציבור 240 טון סוכר (!!!) ו7 טון נתרן (!!!!). החיסכון הזה הוא גם חיסכון במחלות ובהשמנה.

הדיאטנית הקלינית רותי אבירי הסבירה על שיטה לשליטה באכילה, ללא "דיאטה". העניין הוא שמעל 95% מהדיאטות נכשלות, בגלל שתי סיבות עיקריות – ראשית, כי אי אפשר להמנע לאורך זמן מדברים שאנו חושקים בהם, זוהי לא שיטת אכילה "נורמלית". ושנית, כי לכל גוף יש מבנה משלו, אליו הוא שואף להגיע, ובדיוק כמו שיש אנשים גבוהים ורזים , בהירים וכהים, יש גם אנשים בעלי מבני גוף שונה אחד מהשני, ואי אפשר שכל בני האדם ייראו כמו דוגמנית אנורקסית בת שש עשרה.

לדברי רותי אבירי, כדי שאדם יוכל לשמור על גופו ובריאותו כפי שהם אמורים להיות, עליו קודם כל להפסיק להפוך את האוכל למרכז החיים. כשאדם קם בבוקר וכבר חושב על מה מותר לו ומה אסור לו ומה יאכל היום, זה משתלט לו על החיים ומונע תזונה "נורמלית". הרעיון הוא שלעיתים אדם יכול "לחטוא" בלי ייסורי מצפון, כי אם הוא אוכל נכון, הגוף יתקן את הטעויות ויתאזן.

כיצד עושים זאת בפועל? על ידי מתן כל תשומת הלב והכבוד לאוכל. כלומר – לא לאכול תוך כדי טלוויזיה/עיתון/ מחשב/ עבודה וכו', אלא על ידי תשומת לב אמיתית – למרקם של האוכל, לתיבול, לתחושות שמתעוררות בנו בעקבות האכילה, לרמת השובע. כך גם נהנים מהאוכל (ומהחברה) וגם מודעים יותר למה אוכלים. החשיבות היא על ה"איך " ולא על ה"מה".

בתמונה למעלה- הדיאטנית רותי אבירי.

השיטה הזו נכונה שבעתיים כשמדובר בילדים, כי מה שמתבסס בילדות ממשיך לגיל בוגר, ולכן במיוחד עם ילדים, צריך להאכיל תוך תשומת לב לאוכל עצמו, להעדפות של הילד, למידת השובע שלו (בניגוד לאמהות שלנו שהכריחו "לגמור את הצלחת" ובכך הרסו להרבה אנשים את אינסטינקט השובע), צריך לאכול ביחד איתם ולהוות דוגמא חיובית, לשתף אותם בהכנת האוכל כי אז המוטיבציה שלהם לאכול תגדל, וכמובן להתאים את הגודל של המנות לגילם. כמובן שחשוב שהאוכל יהיה טעים ואסטטי, ניתן ללוות את המנה בהסברים על יתרונותיה ("הסידן שבמנה יחזק לך את העצמות ויהיו לך שיניים בריאות ויפות") , ובעיקר לסמוך על הילד – גם אם הוא מתעקש במשך חודשים לאכול רק את אותה מנה ("פסטה בלי כלום" למשל). במבט על, התזונה תהיה מאוזנת.

(והערה שלי – לכל ההורים שמשלים את עצמם שאם בבית שלהם יש רק שוקולד חרובים וגרנולה, שהילד לא יאכל בחוץ את מה שאסור, תתעוררו!).

בסוף הערב נערכה הדגמה מיוחדת של קלרית בן ארי מTNS – כיצד משפיעים סוכרים על התפיסה שלנו, ומה באמת נותן לנו את הטעם. נקודת המוצא היא שבלשון יש מעט טעמים – רק מתוק, מלוח, חמוץ, מר ואוממי. כל שאר התחושות שיש לנו, שאנו מכנים "טעם" הם למעשה ארומות. בלשון אי אפשר להבחין ב"טעם של תות" – התחושה שלנו של "תות" היא בגלל הארומות שמציפות לנו את הפה והאף ויוצרות את האיפיון של "תות". זו הסיבה שאדם מצונן יתקשה להגיד מה הוא אוכל מלבד "מתוק" או "מלוח" ולא יבדיל נניח בין טעמי ממתקים שונים גם אם אחד בטעם שוקולד ואחד בטעם תפוח. כדי להדגים את הענין הזה חילקה לנו קלרית סוכריות וביקשה שנטעם אותן תוך שאנו סוגרים את האף. כולנו חשנו טעם מתוק אך התקשינו לדעת מה זה בדיוק. רק כששיחררנו את האף חשנו בטעם התות המוכר.

בתמונה למעלה – קלרית בן ארי, בתמונה למטה- אחד הנסיונות שביצענו.

הניסוי השני שערכנו היה טעימות מכוסיות קטנות שבחלקן היו מים פשוטים ובחלקן סוכר בריכוזים שונים, וגילינו כמה מעט סוכר צריך בשביל שנחוש בו.

החלק השלישי של ההדגמה היה המרתק מכולם – ליקקנו לימון וטעמנו את החמיצות שלו. אחר כך מצצנו סוכריה בשם "מיריקל פרוטיז" שמכילה חלבון שמנטרל חלק מהטעמים בפה. ואז ניסינו שוב את הלימון. הפעם הלימון הרגיש לנו מתוק מאד. למעשה, עגבניה שטעמתי אחר כך היתה בלתי נסבלת מרוב מתיקות, כאילו ששתיתי תה עם עשרים כפיות סוכר בערך.

המסקנה היתה שניתן להשפיע על טעמים ועל התחושות גם בלי להכניס למוצר כמויות של סוכר ושל מלח.

בשנת 2014, השנה השניה מתוך החמש המתוכננות ל"מצפן התזונתי" מתוכננים צרכני "תנובה" להפחית מהצריכה השנתית שלהם עוד 125 טון סוכר נוספים. מלח? הצפי הוא להפחית אצל הצרכנים 11 טון מלח נוספים.

על המדפים יש כעת מבחר גדול של מוצרים מופחתי סוכר ומלח בצורה שלא משפיעה בהרבה על הטעם, וכל צרכן יכול לטעום ולבדוק .

בסוף הערב התבקשנו לחשוב על החלטה עבור עצמנו. אישית אני לא שותה שתיה חמה כלל, כך שאין לי מה להפחית מהקפה או התה, אבל אני מגיעה בראש פתוח למוצרים שאני רגילה שמכילים סוכר ומלח, ומוכנה להתנסות בהם בלב שלם ולתת להם צ'אנס שיתרום גם לבריאותי. (וכמובן, להשתדל להמנע מהנטיה להמליח אוכל לפני שטעמתי…). אה כן, ועשבי תיבול זה טעים!!!

בתמונות למעלה ולמטה- מוצרי "תנובה" רגילים לצד מוצרים מופחתים ובריאותיים יותר, כל אחד יכול לבחור מה מתאים לו.

באתר "יאמיז" שעובד בשיתוף עם הלהיט הטלוויזיוני "משחקי השף"- ישנו טור של בלוגרית מוכשרת בטירוף בשם אורלי כהן, שממירה את המתכונים שרואים בתוכנית, במתכונים בריאים לאותן מנות, שווה להכנס!

הקישור – http://yummies.reshet.tv/my-recipes/?n=2917

 

 

ערד זה כאן.

כשאומרים "ערד" עולה בעיני רוחי תמונה של עיירה קצת מנומנמת. אבל "ערד" שבהרצליה פיתוח היא הדבר הכי לא מנומנם בסביבה. ערד רייכל (כן, אחות של..) ניהלה רסטו בר בברזיל, ולאחר שנים שם, החליטה להביא את האווירה גם לישראל, וכך נולדה "ערד" – בלב אזור עסקים של הרצליה פיתוח.

הרעיון – מקום עם אווירה ביתית , ברמן עם ראש יצירתי במיוחד (אריאל לייזגולד), מנות מיוחדות שילוו את השתיה או יעמדו בפני עצמן, לחלוקה או לאכילה אישית, ומוסיקה טובה.

 

המקום מזכיר נגיעות לטיניות מבחינת העיצוב אבל שומר על אווירה רגועה, ואפשר לבחור אם לשבת ליד שולחן או על הבר.

הוזמנתי לנסות את החידושים של תפריט הקיץ החדש, שיפור ושיפצור של התפריט לטווח גדול של טעמים (ואגב, בערב שבו נכחתי, היה קהל גדול של נשים שהגיעו בזוגות או קבוצות, ובגלל המגוון הרחב של המנות, כל אחת – וכמובן גם כל אחד מצא בו משהו לטעמו).

 

התחלנו בקוקטילים. מאיה, המארחת המקסימה שאלה אותי מה ההעדפות שלי ואז בחרה עבורי "מרטיני ליצ'י" – קוקטייל של וודקה עם מרטיני יבש, ליצ'י וסאואר (מחירי הקוקטילים בממוצע 45 שקלים). בן הזוג ביקש וקיבל קייפיריניה קלאסית, על בסיס קשאסה , לימונים כתושים, סוכר חום וסאואר. בהמשך, כשהברמן ראה שוודקה היא בהחלט משהו פופולארי אצלי, הוא יצר במיוחד עבורי קוקטייל וודקה עם אשכוליות ואננס, חמצמץ ואוורירי.

תומר  אלקין אירח אותנו מכל הלב  והחל להזרים לנו דוגמאות של מנות  –  חלק כבר בתפריט, חלק בתהליכי הרצה (ולכן אין לי עדיין מחירים שלהם). הערה חשובה- המנות בתמונות הן מוקטנות לצורך הטעימה.

 

לחם הבית עם מטבלים – לא נאפה במקום אבל טרי מאד, אהבתי את הקראסט שלו , שהזכיר לי קצת פריקסה, כאילו מטוגן אבל לא שומני. הגיע עם שלושה מטבלים- אבוקדו, שמן זית וחומץ עם שום ומטבל עגבניות חרפרף.

 

קרפצ'יו סינטה עם פרמז'ן מיובש – מנה כייפית מאד, עם קישוט ייחודי של פרי הצלפים. הצעה שלי –  לעשות מנת נשנושים מחטיפי הפרמז'ן כי הם הולכים מצוין גם עם בירה למשל.

 

כרובית צלויה בתנור על לבנה, סלק, צנוברים, וליד סלט עגבניות חריף (זהירות!). כרוב צלוי הוא שוס בהרבה מקומות, וכאן הוא קיבל פרשנות לכיוון המזרחי אסיאתי. אני לא יודעתי שהעגבניות חריפות ולקחתי אותן כיחידה בפני עצמה, והיה לי חריף, אבל הדרך הנכונה לאכול את המנה היא לקחת הכל ביחד- כרובית עם לבאנה שהיא ניטרלית בטעם ואז לצרף את העגבניות ולקבל יחידה אחת מרובת טעמים ומרקמים.

 

RATE- מנת תפוחי אדמה מזן ראטה, על מצע עגבניות שרי וצ'זיקי – מנה שפחות התחברתי אליה כי הרוטב היה לי מתקתק והייתי מוסיפה עוד מלח. מכיוון שכאמור המנות הן חדשות ובהרצה, עוד צפויים שינויים.

 

ברוסקטה סלמון אבוקדו – עשירה מאד, טעמים אסייאתים חזקים, הולך מצוין עם אלכוהול.

 

סלט קינואה עם חמוציות, סילאן, טחינה,זיתים, עלי בייבי, אגוזי מלך ובעצם כל טוב- מנה שזכתה אצלי למקום השני והמכובד – מנה קלילה אבל עשירה מאד, משביעה , כייפית במרקמים והתיבול לא משתלט.

 

כריך שפונדרה – זה המקום הראשון שלי. בתמונה כאמור רואים דוגמית, במקור זה כריך עם צ'יפס וכל מה שצריך . בפועל – בשר רך, עדין, כמעט נמס בפה, נותן קונטרה ללחם הקלוי שהוא נמצא עליו.

בנתיים עברה מאיה וחילקה לכל הנוכחים שוט של וודקה תות, ככה לחימום האווירה.

 

עוד שתי מנות לסיום ככה-

מנת סלט ארטישוק סיציליאני – מהתפריט הוותיק יותר- לבבות ארטישוק חצויים על גריל, עם בלסמי ורוטב פסטו, עם ירקות חרוכים על הגריל, שום קונפי ופרמזן (32 שקלים).

 

קלמארי פול ירוק וגרגירי חומוס, עם בצל חרוך וטחינת חצילים (48 שקלים, גם מהתפריט הוותיק).

 

מבין השתיים העדפתי את הקלמארי כי הטעמים היו עדינים יותר מאשר הסלט (כסיציליאני יש לו טעמים חזקים ומודגשים – רק לשים לב לפרוסות הפלפל החריף שעל המנה, למי שלא מסתדר עם חריף).

הגענו לקינוח- וקיבלנו מנה חדשה שעדיין לא רשומה בתפריט בשם "שתות" .

המנה כללה פרזנטציה יפיפיה של תותים על קרם גבינה, קרמל סוכר חום, שקדים ורוטב פירות יער עם שטרוייזל ובזיליקום. מנה קלה מאד ,מרעננת  וגם מביאה טוויסט חדשני בזכות הבזיליקום (שחשוב לשלוט על הכמות שלו כי בקינוח זה קריטי, כאן הכמות היתה עדינה ושמרה על המתיקות עם זיק רעננות).

מה שנחמד ב"ערד" הוא שבימי רביעי יש הופעות חיות. בזמן שאנחנו היינו, ניגנו ברקע חברי ההרכב "ההיביג'יביז" – שעשו גרסאות בלוז ורוק לאולדיז וגם למוסיקה ישראלית וניכר שהם נהנים מכל רגע.

המקום פתוח כל ערב עד אחרון האורחים, והאווירה מאד משפחתית וידידותית . חנייה נוחה מאד בסביבה (בחינם אחרי שבע בערב).

ערד רסטו-בר נותן לתושבי האזור בדיוק את מה שחסר. מקום שהוא על התפר בין בר מושקע לבין מסעדה עדכנית, עבור קהל שמחפש לבלות עם אוכל טוב ועם ברמנים שיודעים את עבודתם נאמנה, זה בדיוק בשבילם.

לדף הפייסבוק של "ערד" – https://www.facebook.com/arad.raichel

המדע 7 הרצליה

הגליל – דיל לא רגיל

בגליל תמיד יש מה לעשות – בחורף כדי לראות את הפריחות ואת הנחלים אחרי הגשמים, בקיץ בגלל הקרירות הנעימה והבריזה, ותמיד- בגלל הנופים המגוונים והפעילויות הרבות שיש לעשות.

ודווקא בגלל זה,בגלל השפע הרב, קל מאד להתבלבל- יש מאות צימרים, מסעדות, פעילויות ,אטרקציות, וקשה לתכנן את החופשה באופן האופטימלי (והאמת, גם החסכוני ביותר).

כאן נכנסת לתמונה האפליקציה הגלילית המושלמת – "גליל דיל". אפליקציה שמטרתה לייצר לנו את החופשה המושלמת מהתחלה ועד הסוף. מה זה בעצם אומר? באתר http://www.galildeal.co.il/ נמצאת נקודת הפתיחה. הדבר הראשון שאפשר למצוא שם הוא נקודת המוצא לטיול – הלינה, כי באזור יש כל כך הרבה דברים לעשות שיום אחד פשוט לא מספיק. מה שנחמד באתר זה שלא רק שיש מבחר ענק של צימרים בתקציבים שונים ובפונקציות שונות, הכל עובד אונליין כך שאפשר לדעת בדיוק איזה חדר פנוי מתי ולעשות את ההרשמה (המאובטחת) על המקום. אחר כך מגיעים התכנונים – המלצות למסלולים, סוגי טיולים (כי אין דין טיולי אנשי שטח לטיולי עכברי עיר למשל), מסלולי אופניים, מסעדות, פעילויות לכל המשפחה ועוד. ומה הכי כיף?

האתר שעובד בשיתוף עם חברת "ישרכארט" יוצא עם "גליל קארד" – כרטיס נטען שנותן אשכרה כסף בחינם. איך זה עובד? כשמזמינים לינה באתר, מקבלים אחוז הנחה מסוים, שהופך למזומנים שמוזרמים לכרטיס שמחכה בנקודת הלינה. רק לקחת אותו ולממן בעזרתו עשרות ובעתיד מאות בתי עסק בגליל (וכל האתרים המקבלים את הכרטיס מפורטים באתר "גליל דיל"). יש לציין שכל אטרקציה או צימר אמורים לעמוד בסטנדרטים מסוימים כדי לזכות ולהיות ברשימת "גליל דיל" כך שזה כבר מדד לאיכות.

גם בסמרטפון ניתן לנצל את אפליקצית "גליל דיל" שמאפשרת ניווט והזמנת מקומות, מבצעים, מידע איך לנצל את כרטיס ה"גליל קארד" בצורה אופטימלית ועוד, עוד לפני ההגעה כך שאפשר לתכנן הכל.

כדי לבדוק בעצמנו את האטרקציות (או לפחות חלק זעיר מתוכן) נסענו ליום אחד מלא וגדוש טעם גלילי.

התחנה הראשונה שלנו היתה במושב אמנון, על גבעה שצופה לכינרת, הרי הגולן והגליל. עצרנו שם ב"חוויות שטח" – מתחם חוויתי שמאפשר חוויה כוללת. במקום דשא גדול וחושות כמו בסיני, שניתן להתנחל בהן למה שמכונה "קמפינג VIP" כי עדיין נמצאים בטבע אבל מקבלים שירות של קלאב מד – עם דשא ענק שצופה לנוף מרהיב, מטבח מאובזר משותף הכולל מקררים, מיקרוגל, טלוויזיה בלווין ואפילו גן תבלינים לשימוש חופשי, בריכה בעונת הרחצה, מקלחות נקיות עם מים חמים ושירותים. המקום מפוקח ושמור כך שאין מצב של מהומה כמו בחופי הכינרת בעונות העמוסות למשל.

חוץ מלינה ונוף יש גם אפשרות לפעילויות כמו טיולי טום קאר, ריינג'רים וג'יפים במסלולים שונים, טיולי משפחות, ספארי לילה ועוד. (והאמת, כשראיתי את הדשא עם הנוף, דבר ראשון חשבתי "מצוין לחתונות" ואחר כך הסתבר לי שבאמת זו אופציה שקיימת).

עוד מידע על "חוויות שטח" ב  – http://www.havayots.com/

בזמן שהותנו ב"חוויות שטח" זכינו לאירוח דרוזי של "אהלן וסהלן" – מאכלים דרוזים אותנטיים, שהכינו לנו בני משפחת דאהר עם סלטים, פיתות דרוזיות עם המון תוספות, חומוס , ירקות, פינוקים ותה. למעשה זו היתה ארוחה של "ארוחה בשטח" מכיוון שאת האירוח המקורי שלהם הם עושים בבית המשפחה ביישוב סאג'ור , באוהל מסורתי, עם אפשרויות רבות כמו מופעים מוזיקלים של דרבוקות, חלילים ושירים, הסברים על העדה הדרוזית, סיורים במקום ואפילו סדנת פיסול.

עוד פרטים ב- http://www.e-druze.co.il/onetzimmer.aspx?tzimmerId=32 (מתאים גם לקבוצות גדולות!).

התחנה השניה שלנו היתה ב"יקב אודם" במושב אודם שברמת הגולן. למעשה, אני כבר ביקרתי שם בעבר, ואחרי טעימות מרובות, בחרתי לקנות בקבוקי "וולקנו שרדונה 2012". זה מה שתכננתי לקנות גם הפעם אבל לצערי כל המלאי נגמר, והמלאי החדש היה בתהליכי ביקבוק, כך שרשמתי לעצמי לברר מתי בדיוק יש (את היינות של "אודם" ניתן להשיג בכל רשתות היין הגדולות ברחבי הארץ). ישי נתן לנו לטעום כמה דברים שזכרתי וגם כמה דברים חדשים (ולמי שמגיע לשם – לא לפספס את שיכר הדובדבנים שדורש איזה שוקולד מריר לצידו!). בכלל יש יינות קינוח שחוסכים לכם בעצם להכין קינוח, מספיק למזוג כוסית והחיים כבר יפים (כך למשל ה"ענבר" שהוא ממש כמו לשתות דבש נוזלי ויפיפה).

במקום מתקיימות טעימות ויש גם אפשרות לסיורי כרמים בתיאום מראש.

עוד פרטים ב- http://www.harodem.co.il/

היינות כשרים החל מבציר 2007, סגור בשבת ובחג.

שעת צהרים הובילה אותנו לבירכת רם, למסעדה שעומדת ומשקיפה על מאגר המים היפיפה הזה במג'דל שאמס. אכלנו שם ארוחה שכללה את המיטב של המטבח הדרוזי – סלטי עלים קצוצים דק דק (תנו לי כוסברה וסגרתם ענין!), חומוס ביתי אמיתי, מנות פריקה וכוסמת עם תיבול קינמון וירקות, וכמובן חציל בלאדי שבלעדיו אין ארוחה, ומקלובה- עוף עם אורז וכל מני הפתעות בפנים, וסיום של בקלוואות עסיסיות במיוחד, ששברו את אחרוני שומרי הדיאטה. המנות הללו היו יותר בכיוון האותנטי אבל בתפריט יש גם מנות מודרניות כמו כריכים, פסטות, בשרים על האש ועוד. (וגם המון אפשרויות לצמחונים).

עוד פרטים ב- http://www.rest.co.il/sites/Default.asp?txtRestID=4488

זה שאכלנו בקלוואה לא אומר שנסרב לשוקולד, נכון? אז נסענו לקיבוץ "דפנה" למוזיאון השוקולד של דימיטרי שולמן. דימיטרי סיפר לנו את סיפור הקמת המקום (למעשה כמתנה לאשתו ההרה) והסביר לנו מהם אחוזי הקקאו, איך עובדים במפעל ומה יש במוזיאון. החוויה במוזיאון מתחילה בסיור, יש סרט, יש סדנאות שמונחות פעם בשעה והמבקרים יכולים (בתשלום) להכין שוקולד, לטעום, להתלכלך כמו שצריך ולצאת גם עם מזכרת טעימה, וכמובן – החנות שהיא חלומו הרטוב של כל שוקוהוליק באשר הוא (כולל השיחוק של טבלת שוקולד אחד בשלושה טעמים, כך שלא צריך לריב מה קונים, יש משהו לכל טעם).

עוד פרטים ב – http://www.scm.co.il/

התחנה האחרונה שלנו, עם שקיעת השמש, היתה בראש פינה (ואיזה מקום יפיפה עם נוף מרהיב!), שם הגענו להשקה הרשמית של "גליל דיל" במסעדת "פינה בראש". המסעדה, שמגישה אוכל צרפתי כפרי, מצטיינת בעיקר בגבינות שמוגשות במקום ו300 סוגי יין, הרבה מהם מהיקבים בסביבה, אנחנו טעמנו נשנושים של גבינות, מרק שורשים מחמם וכזה שמתפזר בגוף וגורם לנו להתמרח ליד האח הבוערת שבמרכז המסעדה, (ולנו כעכברי עיר תל אביביים, אח בוערת מעבירה אותנו ישירות לאירופה), מאפים קטנים וכדורי זיתים וגבינות שהלכו מצוין עם האלכוהול.

עוד פרטים על "פינה בראש – שירי ביסטרו (ע"ש השפית שירי פרידמן שהתמחתה בצרפת במסעדות שלושה כוכבי מישלן) – http://www.pinabarosh.com/bistro.htm

בכל המקומות האלו, וכמובן בעוד עשרות אטרקציות אחרות בגליל – לא רק שמכבדים את כרטיס "גליל קארד" אלא שיש גם הנחות נוספות למי שמגיע עם הכרטיס כך שיש רווח על רווח, והעסק משתלם מאד.

אז כדברי השיר "קחו מקל, קחו תרמיל" (או ליתר דיוק – קחו סמרטפון ) ובואו לגליל – טוסקנה במרחק שעתיים מהמרכז.

בנימינה ואביאל- אופניים וארוחה טובה.

אחרי כל האומנות שספגתי באזור זיכרון-בנימינה-עין הוד, הגיע הזמן לזוז קצת ולטייל ולשם כך הגעתי ל"חיים אופניים" בבנימינה  – המקור לכל זוג אופניים אפשרי – אופניים רגילים, אופניים עם כיסא לילדים, אופניים בכל גודל, אופניים חשמליות מסוגים שונים, קלנועית וכל כלי תחבורה שיכול להסיע אנשים במרחבים של בנימינה והסביבה.

השם המקורי של המקום הוא "תחנת האופניים רכבת בנימינה" ואפשר לשכור שם אופניים, לקבל הצעות למסלולים שכולם מסומנים ומסודרים לרכיבה נוחה על שטח מישורי. המסלולים עוברים דרך כרמים, מטעים, חורשות ומבנים הסטוריים ומיוחדים וכל אחד יכול לפי הקצב שלו.

ישנם סיורים מאורגנים כמו סיורים בעקבות מורשתו של אהוד מנור בן המקום, מהבית בו גדל (כולל המרפסת של השיר "בשנה הבאה" ) ועד למקום קבורתו כשהכל מלווה בשירים שלו שנכתבו על כל מקום ומקום וקמים לתחיה לנגד עינינו.

כשהגענו למקום ביום שישי לקראת הצהרים, כבר היו שם משפחות שהצטיידו באופניים לכל הגילאים, חבשו קסדות, קיבלו הדרכה ויצאו לדרך. באתר של "תחנת האופניים" ובמקום יש כל כך הרבה אפשרויות למסלולים שניתן לבלות שעות ארוכות ברכיבה נוחה ולהגיע למקומות קסומים כמו מבצר שוני, גן אהוד, בקעת הנדיב, שמורת אלוני יצחק, אמת המים, נחל התנינים ועוד. ובגלל שיש מגוון כל כך רחב של אופניים וכלי רכב, אפשר להגיע לטיולי חברה למשל, כשיש פתרון ממונע גם למי שאינו רוכב על אופניים. (ויש אפילו אופניים זוגיים לשיא הרומנטיקה!)

המקום מספק גם את החוויה הכוללת – חנייה, מים קרים, שירותים ומקלחת, תיקים, מפות, שמירת חפצים, ואפילו ארוחות לשטח.

עוד מידע ב – http://www.btb.co.il/

כמובן שטיולים עושים אותי רעבה (וגם הרצאות, תערוכות, סריגה ובעצם רוב הפעילויות שאני עושה…) והכיוון היה למושב אביאל, ל"מזווה של ג'ייקוב".

המזווה של ג'ייקוב מוגדר כ"טעמי הטבע במיטבם" וג'ייקוב, הוא ג'ייקוב שגיב- מכין מהטבע מגוון עצום של מאכלים- כולל ריבות ומאפים, מרקחות, מעדנים, ליקרים, ריבות אלכוהוליות למבוגרים ועוד כל כך הרבה דברים שאין סיכוי שבכלל אצליח לרשום את הכל.

אנחנו הגענו לג'ייקוב בשישי בצהרים, לארוחת הבראנץ' המפורסמת שלו. בלב גן וורדים פורח , מתחת לעץ אשכוליות עמוס פרי, נפתח עבורנו שולחן עם מטעמים – מיץ טבעי ייחודי (אנחנו בחרנו בשילוב מרענן של רימונים עם נענע בשם "רימונענע"), ויחד איתו הגיעה סלסילה של לחמים מקמח מלא עם חמאה (ויש סימונים מיוחדים למנות נטולות גלוטן, ועכשיו עובדים על תפריט שיסמן בבירור גם מנות צמחוניות או טבעוניות).

אחר כך הגיעו כלים קטנים עם מטבלים מיוחדים – מאפה ביצים קטן, גווקמולי מיוחד, פלפלים אפויים בצבע כתום עז, והמנצח שלי – מטבח חצילים בנענע- אני הייתי מוכנה לאכול גם בצנצנת, עם כפית, לא צריך לחם.

גם זיתים אורגניים תוצרת בית הונחו לידנו לנשנוש.

קערה של השוס של המקום הגיעה – מלאה ב"סלט ירקות העונה עשיר ברוטב וינגרט בלסמי". למה שוס? כי בקערה היו קרוב ל30 סוגי ירקות שונים, קצוצים דק, שהפכו לאתגר לנסות לזהות את כל המרכיבים (ואיך ג'ייקוב אמר? "יש מבחן בסוף!"). המילה "עשיר" לא מספיקה כדי לתאר את המגוון הטעים והבריא הזה. ג'ייקוב מקפיד שבסלט לא יהיו מרכיבים שיכולים להיות לא נוחים לאנשים מסוימים כמו בצל או כוסברה, אבל גם לא צריך אותם כי המגוון כל כך רב ובריא שאין צורך יותר בשום דבר.

פלטת גבינות משובחות ברמות חריפות שונות הגיעו לשולחן, ואיתן מבחר ריבות הבית – במקרה שלנו חבושים, תות ותפוח מקורמל. היה קשה להחליט, בסוף הצבענו במזלגות שלנו על החבושים כעל המנצח.

בארוחת הבראנץ' כלולה מנה חמה ומזינה לבחירה ממגוון גדול של מנות – קישים של ירקות וגבינות, רטטוי, מאפי שמרים וירקות ומרקים. ביקשנו מג'ייקוב שימליץ עבורנו והבחירה נפלה על "רטטוי פלוס חמינדוס" ו"מאפה תרד וגבינת גאודה" שנעשה בשיטה מיוחדת של דיקוק בצק השמרים באופן שהוא לא משתלט על המילוי ומכסה אותו אלא נותן לו כבוד. התוצאה עדינה במיוחד.

רק כשג'ייקוב אמר, שמתי לב שאין על השולחן מלח ופלפל. בדרך כלל אני מתבלת את האוכל עוד לפני שטעמתי, כאן בכלל לא היה צורך. גם בריא יותר, גם טעים יותר.

בתור שתיה חמה ביקשתי וקיבלתי "שוקו חם" שהוא בעצם כוס גדולה של חלב שמומסים בו שוקולדים בעלי שמונים אחוז חמאת קקאו, ומעלים בדרגה את המשקה הקרוי "שוקו" לדרגות חדשות.

ארוחת בראנץ' זוגית כמו זו שאכלנו עולה 160 שקלים לזוג. ישנה גם ארוחת בריאות שכוללת מנת מוזלי במקום המנה החמה ועולה 130 שקלים לזוג, ויש אפשרות לשלב את שני הסגנונות בארוחה זוגית אחת.

בתפריט יש גם מנות בשריות, חלביות, ארוחות ילדים וגם ארוחת תה אנגלית כמיטב מסורת ביתו של ג'ייקוב.

ה"מזווה" פתוח בימי שישי ושבת לקהל הרחב, ובימי השבוע לקבוצות בתיאום מראש.

לתפריט המלא, מפת הגעה, מחירים, וגם מתכונים וקטלוג המוצרים הנמכרים במקום –

http://www.jakobslarder.co.il/

מוצר השנה 2014- לא תאמינו מה יש שם!

בפעם התשיעית בישראל, ביחד עם 30 מדינות בעולם, הוכרזו מוצרי השנה לשנת 2014. המוצרים שנבחרו לפי מחקר צרכני מקיף מאד, שזהה למחקר שנעשה בכל העולם, מקיפים תחומים רבים בחיינו.

המוצרים הם חידושים או מוצרים חדשים שמעשירים את חיינו כצרכנים ומקלים עלינו בתחומי החיים השונים, ובגלל שהם נבחרים על ידי הצרכנים עצמם, הם גם אמינים הרבה יותר מאשר המלצות של פרסומאים.

חברות מגישות מועמדות של מוצרים ושירותים חדשניים שלהם, צוות מומחים שכולל קמעונאים, עיתונאים, אנשי אקדמיה ועוד בוחנים את המוצרים ומחליטים מה להעביר למחקר הצרכנים, שמגלה מה העדפות הציבור.

השנה נבחר מספר שיא של מוצרים ושירותים חדשניים- 58 במספר, וכמה חברות גם זכו בפרסים נוספים בשל חדשנותן כגון "שופרסל" ו"שטראוס" שמוצריהן זכו חמישה פרסים בקטגוריות שונות, "תנובה" שגרפה ארבעה פרסים וזכתה לתואר "חברת החלב החדשנית של השנה" ו"סופרפארם" שזכתה בשלושה פרסים ובתואר "חברת מוצרי הצריכה החדשנית של השנה".

המגמה הרווחת בין המוצרים שזכו היתה האוריינטציה הבריאותית כמו מוצרים נטולי גלוטן, פחות נתרן, ללא סוכר, וכן מוצרים שירותיים כמו אפליקציות , תוכניות הטבות וכדומה.

בחנתי כל אחד מהזוכים, את רובם אני מכירה משימוש אישי, ואני מביאה את נקודת המבט שלי על כל אחד ואחד.

התחום הראשון – תחום היופי והטיפוח.

הכוכב של התחום הזה הוא המוצר שזכה ב"מוצר השנה מזהב" והוא אכן שווה את משקלו בזהב- מדובר בסרום של AHAVA, בשם OSMOTER   – שמעלה את רמת הלחות, ההגנה והרכות של העור. אישית אני מתה על מוצרים של ים המלח, אוהבת את המקום ,אוהבת את התחושות שהמים והמלח עושים לי על העור, ואוהבת מוצרים שמצליחים לבקבק לי את זה ולהביא לי את זה הביתה בנוחות ואלגנטיות. בגילי המופלג סרום זה מאסט, ואם זה של "אהבה" זה סופר מאסט.

רבלון "COLORSTAY ULTIMATE SUEDE" – כאחת שמתאפרת בבוקר והולכת ליום ארוך שכולל אוכל ושתיה, ואחר כך גם הולכת לרקוד (עם המון נישוקים וחיבוקים לחברים) – השפתון צריך לשרוד, והרבה. אני לא סובלת שפתונים שנמרחים על כוסות שתיה, על אנשים אחרים או על עצמנו ואין בחורה שלא מכירה את הקטע של שערה שנתפסת על השפתון וכשמרחיקים אותה, הופכת לפס על הפנים. השפתונים של רבלון עמידים 16 שעות אבל לא מיבשים אלא מטפחים את השפתיים ומשאירים אותן רכות (כך שגם כיף להתנשק וגם השפתון לא נהרס!) ומכילות חמאת שיאה, תמצית אלוורה וגם ויטמין E.

DEEP MOISTURE  של "ניטרוג'ניה". את מוצרי ניטרוג'ניה גיליתי בזכות אמא שלי, שסבלה שנים רבות מכפות ידיים יבשות בגלל חורף, עד כדי דימומים וכאב. שום דבר לא עזר עד שגילינו שמה שלא עושה אף משחה רפואית, עושה "ניטרוג'ניה". העור הפך רך ונעים, הסדקים נעלמו ואנחנו הפכנו למעריצות. הקרמים של "דיפ מויסטור" חודרות ל10 שכבות עליונות של העור ומשאירות אותו רך ונעים. אני במיוחד מתה עליהן בטיולים ארוכים כשכפות הרגליים הרוסות, בעיקר במזג אוויר קר.

ואם אני רכה ונעימה- מה על הגבר שלי?

היום גברים לא פטורים מטיפוח, ומראה איש המערות המחוספס כבר פס מהעולם. הסידרה של "דאב מן" מלחחת את העור של הגבר, ומגינה עליו מיובש (ועורו של גבר גם ככה נוטה להיות יבש יותר).

 

עוד לעור צעיר ורענן – ג'נסיס SEBO RIGHT של דוקטור פישר, – מילת הקסם – "אנטיאייג'ינג" כי העולם שייך לצעירים והשמש הישראלית לא תורמת לבריאות העור או למראהו. הסידרה מגינה על העור מהשמש, מונעת קמטים ומרגיעה עור יבש,אדמומי ומתקלף.

ומה עם השיער? כולנו מכירים את הפרסומות של השמפו עם הדוגמניות שמניפות  שיער מושלם ולפי ההגדרה "מלא ברק" (M-LE). הדוגמנית בדרך כלל נראית בכלל שוודית בלונדינית, איפה היא ואיפה השמש הישראלית והשיער הישראלי הכהה שצריך לשמור עליו שלא ידהה? – אז הפתרון הוא השמפו והמרכך של BRILIANCE BLACK" של הוואי, מותג ידוע ומוכר שיוצא עם חידוש ששומר על הברק, כדי שכל אחת מאיתנו תוכל להניף את השיער בגאווה (ורצוי בהילוך איטי).

 

ועוד בקטגוריית הטיפוח – כדי להשלים את הטיפול בעור – או בעצם להתחיל את הטיפול, כי הדבר הראשון שעושים כדי לטפל בעור הוא לנקות אותו מכל מה שהצטבר עליו במשך היום, ולשם כך יש את הFACE CLEANER  של "לייף" – מכשיר חשמלי שמנקה את עור הפנים על ידי הסרת השומנים והתאים המתים והמרצת הדם שעוזרת לשמור על עור צעיר ואחיד. אישית – רק התחושה כבר שווה את זה, כמו טיפול פנים בכל רגע שרוצים.

 

אבל גוף יפה הוא גם גוף נקי והגייני וכאן נכנסת קטגוריית ה"מוצרי הגיינה".

בקטגוריה הזו מספר מוצרים  –

בתחום ההגיינה הנשית – תחבושות "אולויז אינפיניטי" שסופגות עד פי עשר ממשקלן מצד אחד כי הן עשויות מחומר חדשני, ומצד שני הן דקות מספיק כדי להיות בלתי מורגשות וכך אפשר "לרוץ איתן, לקפוץ איתן". (טוב גם למשתמשות בטמפונים שחוששות שמשהו ידלוף בימים הכבדים במיוחד).

חיתולים – טוב, פה אין לי זווית אישית כי בפעם האחרונה שהשתמשתי בחיתולים היה עבור הבן שלי שהיום בן 23, והוא עדיין לא חושב על  נכדים ככה שאת החלק הזה אנסה רק בעוד כמה שנים. בכל מקרה, הזוכה בקטגוריה הזו הם החיתולים של "האגיס החיתול הראשון שלי" – שנועד להתאמה מושלמת לגופו הקטן של התינוק שרק נולד, כולל פתח ייחודי לחבל הטבור (ואיך לא חשבו על זה כשאני ילדתי?) וסמן רטיבות למניעת נזילות בגב.

להגיינת הפה ישנם שני מוצרים – משחת השיניים  ORAL B PRO EXPERTשמכילה רכיב חדש בשם סטאנוס פלואוריד מיוצב ששומר על השיניים מפני שחיקה של האמייל שגורמת לרגישות בשן, מה שקריטי במיוחד אצלי, כשאני לא מתאפקת ואשכרה נוגסת בארטיקים או גלידות רק כדי לקפוץ לתקרה מרוב כאב.

המוצר השני הוא המשלים  – ORAL B PROFESSIONAL CARE  – מברשת שיניים חשמלית (שמאד מומלצת כי אין צחצוח ידני שיכול על הוויברציות שמסלקות את כל הפלאק). המברשת רוטטת עשרות אלפי פעמים בדקה באמצעות תנודות סיבוביות שמכסות על כל פינה. תחושה נפלאה של נקיון.

ואחרון במחלקת ההגיינה, מוצר שאני מעדיפה לא להזדקק לו, אבל בגילאים מבוגרים הוא נחוץ – סידרת DEPEND REAL FIT – תחתונים למבוגרים שסופגים בריחת שתן, ובעיקר נראים כמו תחתונים רגילים לכל דבר, כי התחושה האישית חשובה לא פחות מהתחושה הפיזית.

 

ואם מדברים על תחושות והרגשה- בתחום הרפואה והבריאות

סדרת "אבקמול" של טבע- הומצאה כאילו בשבילי אישית. כאן יש ווידוי – אני לא מסוגלת לבלוע כדורים. נכון, הבן שלי בולע כדורים וכמוסות מגיל חמש בערך, אבל אני לא מצליחה. אתם לא רוצים לדעת מה קורה כשאני מנסה, אז אני פשוט לא, וכל תרופה שאני צריכה לקחת, הופכת לשיתוף פעולה בין פטיש לבין מעדן חלב כלשהו, שבו אני מערבבת את האבקה שטחנתי ומקווה שהטעם של המעדן ימסך את המרירות ויאפשר לי לקחת את התרופה שאני זקוקה לה.

במקרה של "אבקמול" הכל יותר פשוט – מדובר באבקה  להורדת חום וכאבים בטעמי תות וניל וקפוצ'ינו, לבליעה קלה וללא צורך במים. מבחינתי, מדליית הזהב הולכת למוצר הזה ולהתחשבות במי שאינו יכול או רוצה לבלוע כדורים.

סדרת לייף פרוטקט למשפחה הוא קו שלם של מוצרים בתחום המכשור הביתי הרפואי והחצי רפואי שמאפשר לנו לטפל בעצמנו ובמשפחתנו בלי לרוץ כל רגע לתורים הארוכים של קופות החולים (שבזמן ההמתנה ניתן גם להדבק במחלות של אחרים על הדרך). נוח יותר, קל יותר ופשוט יותר.

ביטוח בריאות "מכבי" – קופות החולים מתחרות ביניהן מי תציע יותר, ו"מכבי" ניצחה בתחרות הזו, עם הרבה הטבות, כיסויים, הנחות של חצי מחיר וכמעט חינם, להרבה מהצרכים הרפואיים היומיומיים שלנו. כל הפרטים באתר שלהם.

ועוברים לחדר הכי חשוב בבית – כמובן – המטבח.

אז מה יש לנו במטבח?

סדרת YOPLAIT REAL – של "יופלה" – יוגורט עם פרי שהייחוד שלו הוא שהוא עשוי כך שחתיכות הפרי נשארות עסיסיות ולא הופכות לריבה דביקה כמו במוצרים דומים. (וזה נוח יותר מאשר להתחיל לחתוך פירות ולערבב עם יוגורט).

קוטג' תנובה מופחת נתרן (מלח) – סקרתי בעבר את המוצר – אפשר לקרוא את הסקירה המורחבת ב-

http://shoshhazangrinberg.wordpress.com/2013/05/08/%D7%A4%D7%97%D7%95%D7%AA-%D7%9E%D7%9C%D7%97-%D7%99%D7%95%D7%AA%D7%A8-%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%90%D7%95%D7%AA/

ויש שם גם מתכונים!. ההנאה נשארת, בפחות נתרן, ויותר בריאות.

 

שוקו – מסדרת משקאות השוקו של תנובה- משקאות מופחתי סוכר (שלושים אחוז פחות) ולעומת זאת מכילים 96% חלב, וויטמינים וכמה שפחות לקטוז. כי גם לילדים מגיע לגדול בריאים (והאמת, אני מתה על שוקו בעצמי…)

תחליפי חלב- מעדני סויה תנובה – בעידן שבו הרבה אנשים נמנעים מחלב מסיבות אידיאולוגיות או בריאותיות, טוב שיש פתרון (שמצוין גם לשומרי כשרות שרוצים מעדן לאחר ארוחה בשרית). כאחת שאוהבת מוצרי חלב ושאין סיכוי שתוותר עליהם, הטעם בהחלט טעים, ועובר כקינוח מתוק גם למי שלא מחפש דווקא את הסויה.

 

מילקי שייק – קודם כל, אהבתי את השם- זה דורש את זה. מה זה בדיוק? מעדן שתיה משוקשק על הרעיון של "מילקי" – צריך לנער, לשקשק, ומקבלים את הטעם האהוב במרקם משוקשק. אישית אני מתה על מילקי בכל צורה, רעיון נחמד לאמצע יום עבודה ….

הקטע הבריאותי ממשיך עם הגבינות הצהובות "נועם" של טרה, שהצליחו לשלב גבינה שאין בה חומרים משמרים, עם חיי מדף ארוכים. איך עושים את זה? זה הקסם שלהם. העיקר שזה טעים ובריא.

והבריאות במטבח ממשיכה ב-

מרמולייט- סטיביה- ממתיק שהפך פופולארי  בשנים האחרונות, עשוי מתמצית צמח הסטיביה, עם אפס קלוריות וללא טעמי לוואי, כמה מבני הבית שלי משתמשים בזה לכל שימוש- מהקפה ועד בישול ואפייה.

בלחמים – לחם 100% שיפון קל של "לחם הארץ" – גם היתרונות של השיפון, גם חצי מהקלוריות. טעם עדין, מרקם קליל, הולך מצוין עם ממרחי ירקות.

TUSSO- סידרה ללא סוכר- למי ששומר בריאותית או דיאטטית- מבחר ענק של מוצרים נטולי סוכר – שוקולדים, עוגות, עוגיות, ופלים, קונפיטורות ודגני בוקר- אני מוצאת שזה מקסים שיש מבחר גדול גם למי שבחירתו מוגבלת מסיבה כלשהי. הטעם עשיר.

סדרת לחמים ללא גלוטן של GREEN – שופרסל  – המחלקה הירוקה של שופרסל מתעשרת בלחמים ללא גלוטן שיש להם ביקוש רב בזמן האחרון, ועל הדרך הם גם טעימים וטריים.

 

ניוקי – גם הוא מסדרת GREEN של שופרסל – למי שאוהב ניוקי אבל אסור לו לאכול גלוטן, הניוקי היחיד שלא מכיל גלוטן, וטעים באותה מידה. עם רוטב טוב, עם סלט ירוק ליד, כל בני המשפחה יכולים להנות .

אנרג'י – נשנושי הבריאות – פריכיות ביס 5 דגנים – לפני כמה שנים פורסם שיצרני פריכיות עשו חישוב שבישראל יש כחמישים מליון תושבים, זאת לפי הכמות של הפריכיות הנמכרת בארץ .פריכיות הן נשנוש כייפי מכל הבחינות – מהטעם העדין והמגוון, שגם מונע רעב וגם מהרעש הזה בשיניים שעושים כשמכרסמים ובכך משביעים את הרצון לנשנש משהו. הבונוס הוא גם דגני הבריאות והטעמים המתוקים שנמצאים בפריכיות.

 

זיתים של זיתא – הקסם שבאריזה – גם אותם סיקרתי לא מזמן – http://shoshhazangrinberg.wordpress.com/2014/02/26/%D7%96%D7%99%D7%AA%D7%90-%D7%96%D7%99%D7%AA-%D7%9C%D7%A8%D7%95%D7%A5-%D7%90%D7%99%D7%AA%D7%95/

זיתים כמו במעדניה, כשהשוס הוא האריזה, כי בניגוד לקופסת שימורים שלא נסגרת, נשפכת, עושה ריח בכל המקרר והרבה בלגאן, כאן מדובר באריזות לסגירה חוזרת ששומרות על הטריות ונותנות טעם של מעדניה. גם הזיתים עצמם מתובלים בטעמים שונים.

וכשיוצאים מהבית, נסתפק בביסקוויטים או בסנדוויץ לא הכי טרי שקנינו באיזה חושה בחמישים שקל לא כולל פחית שתיה? לא עדיף אוכל טוב? "סדרת שף הדרך" מביאה לנו מוצרים לשטח, שלא דורשות קירור ובעיקר מתחממות עם שקית חימום פטנטית שמגיעה עם האריזה. מוצר מצוין לטיולי שטח, לחיילים, לכל מי שרוצה משהו קצת יותר מאשר עוגיות…

פתיתים- טוב, אני חולה על פתיתים. לא אכפת לי שבן גוריון המציא אותם בגלל המחסור, משהו במרקם שלהם עושה לי כיף. סיקרתי את הצורות החדשות – http://shoshhazangrinberg.wordpress.com/2013/12/03/%D7%9B%D7%9C-%D7%A4%D7%AA%D7%99%D7%AA-%D7%9E%D7%9C%D7%9E%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%90%D7%9F/

שהן לא רק טעימות, הן גם משעשעות עבור הילדים (וגם חינוכיות כי הן באות בצורת מספרים, אותיות, חיות וצורות הנדסיות!).

 

טונה סטראקיסט – נתחי טונה בשמן זית כתית מעולה- טונה תמיד היתה מזון על- אומגה 3, שמן זית, לא סתם התזונה הים תיכונית מפורסמת בבריאותה, וטונה איכותית משתלבת היטב בתפריט הזה. מומלץ בתוך סלט עם המון המון ירקות!

שמן זית – בקבוקון שמן זית יד מרדכי לתיבול אישי – כי הרבה יותר נוח לתבל בבקבוק אישי, לא שביר, בעל פיה נוחה, מאשר להתחיל עם הבקבוקים הגדולים שמהר מאד נעשים שמנוניים, מחליקים , מגושמים ופחות נוחים. מצוין גם ליד הקטנה של ילדים שרוצים להרגיש גדולים.

 

מסטיק אורביט- אורביט בקבוקון- נוח לתיק, למכונית, לכל מקום- כשרוצים את התנועה הזו בפה בלי הקלוריות, בעיקר הנוחות- נוח לפתיחה וסגירה, והמסטיקים מרגישים טריים.

והצלע השניה ב"שוקולד מנטה מסטיק" – אחרי המסטיק יש לנו את השוקולד- "אגו רוקס" של כרמית, פינוקים בצורת סלעים (חמוד מאד גם לקישוט שולחנות ימי הולדת).

פסטרמה הודו – אם כבר מרכיבים ארוחה , פסטרמה היא פתרון בשרי מהיר, נוח ודל שומן, והכי טוב- מאה אחוזי רכיבים טבעיים – והכל של יחיעם.

"עוף טוב" – בחירת הקצב. פעם היה צריך להתחנף לקצב השכונתי, היום כבר הכל מגיע מוכן – חלקי עוף ארוזים, טריים ונקיים, רק לבשל (או במקרה שלי – לתת למישהו אחר לבשל ולאכול בעצמי).

ביסקוויטים לפעוטות של מטרנה- טוב , פה כמו בחיתולים, אין לי עדיין דעה, אבל כשיהיו נכדים, אני בהחלט אקח בחשבון את הביסקוויטים שמתאימים לאכילה מגיל שנה ומכילים ברזל, סידן וויטמינים הנחוצים לגדילה והתפתחות טובה, וגם נשמרים טריים בגלל מנגנון הסגירה החוזרת.

מים מינרלים- בקבוק אישי מי עדן עם פקק ספורט – פקק בטוח לילדים  ונפתח לזווית נוחה- יתרון לא רק לילדים אלא בעיקר לנשים עם ליפסטיק (שעדיין לא קנו את השפתון העמיד…) ולא רוצות ללכלך את הבקבוק. מתאים גם למי שחולקים בבקבוק ולא רוצים להעביר מפה לפה.

ועוד בתחום המשקאות  –

פרי ניב- 100% מיץ תפוח עץ וגזר- טעמים טבעיים ששומרים על היתרונות הבריאותיים של הגזר, ללא תוספת צבעי מאכל או סוכר. בשנים האחרונות יש המון "מיציות" שמוכרות קוקטיילים של ירקות ופירות, ועכשיו אפשר להשיג בכל מקום, ובמחיר כמובן יותר אטרקטיבי, בלי לפספס את הטריות.

בירה גולדסטאר UNFILTERED  – אני לא שתיינית גדולה של בירה, אבל חברים שמבינים (וגם הבן האמת) אוהבים את הטעם המיוחד שנוצר בגלל שהיא לא עוברת סינון.

פיירי פלטינום קפסולות למדיח – היות ואף אחד מבני הבית – נשים וגברים כאחד, לא ממש אוהבים לשטוף כלים, מדיח  הוא הרבה פעמים מה שיציל את הזוגיות. הקפסולות מכילות אבקה ונוזל ביחד, כך שהם לא רק מנקים את הכלים אלא גם את המדיח (וכך לבני הבית יש הרבה יותר זמן ואנרגיה ללכת לרקוד למשל, ולא להתעסק עם דברים מעצבנים כמו כלים…)

ריצפז פרש הום של סנו- הגענו לתחום הנקיון. האמת, אני לא יכולה להעיד לגבי חומרים לרצפה, מכיוון שאני מעדיפה לשלם (חוקית ובצורה הוגנת) לאנשים אחרים שינקו, אבל את התוצאות אי אפשר לפספס- לסידרה אפקט של בישום מתמשך, כך שגם כשאני מגיעה הביתה, שעות ארוכות אחרי שהמנקים כבר הלכו, הרצפה עדיין מריחה נפלא.

סדרת המטליות החכמות היומיות של ניקול – כי שוב, אני ועבודות נקיון לא הולך ביחד (חבל על המניקור!!) ומטלית יומית שניתן לזרוק, היא פתרון מצוין (ראיתם מישהו שאשכרה מכבס מטליות?). בכל מקרה – את המסקנות שלי הבאתי בסיקור של המוצרים – http://shoshhazangrinberg.wordpress.com/2013/08/27/%D7%A0%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%9C-%D7%9E%D7%A9%D7%AA%D7%97%D7%A8%D7%A8%D7%AA-%D7%9E%D7%94%D7%A1%D7%9E%D7%A8%D7%98%D7%95%D7%98%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%92%D7%9D-%D7%90%D7%A0%D7%97%D7%A0%D7%95/

 

ועדיין במטבח

MASTER SLICER – כי הדבר הכי מתיש במטבח זה לקצוץ (ותשאלו כל סו שף שצריך לעשות הכנות עבור הטבח)- ומצד שני, כולנו אוהבים סלטים קטנים קטנים. הפתרון – מעבד מזון ידני שבלי מאמץ מבצע קיצוץ אופטימלי של הירקות באמצעות להבי נירוסטה מדורגים. אצלנו זה המכשיר שהולך הכי הרבה במטבח, כי אחרת כולנו נאכל "סלט בסגנון כפרי" שזה אומר ירקות בשלמותם…

 

BUBLLE BAR של תמי ארבע- אחד משני המכשירים של "תמי ארבע" שזכו ב"מוצר השנה" – בר מים שמוציא סודה באיזה רמת תסיסה שרוצים- מצוין גם להכנת קוקטיילים.

TOUCH  של תמי ארבע- הדור הבא של ברי המים- כי אף אחד לא שותה מים מהברז, וכמה אפשר לסחוב? מסך LED חדשני, אייקונים פשוטים וברורים לכל גיל , אפשרות לכמות מים גדולה וכמובן תכנות הרתחה כדי שלא נצטרך לחכות לכוס הקפה.

ועוד במוצרי המטבח הלבנים –

מכונת כביסה של LG 6 MOTION- כי היום כל מכונה צריכה להיות יותר ממכונה- מדמה כביסת יד, חוסכת באנרגיה ונותנת יחס אישי לכל בגד – כך שלא צריך לחשוש לזרוק בגדים למכונה (וכבר לא צריך למלא באמבטיה מים וסבון רק כי החולצה העדינה לא תשרוד מכונה).

מקרר- בלומברג 4 דלתות –  כולנו קונים, כולנו מבשלים, כולנו רוצים לאכסן, וצריך מקום – מקרר ענק עם נפח של 535 ליטר, 4 דלתות לנוחות מירבית, חיסכון בחשמל, והיחיד עם ICE MAKER שמייצר קרח ללא צורך בחיבור לנקודת מים – מי בא לקוקטייל ?

מזגן – בישראל הלוהטת זה MUST ומה שנשאר זה רק לבחור. ב"מוצר השנה" זכה מזגן תדיראן U COOL INVERTER  שעובד בשקט, חוסך בחשמל, מעוצב מקסים ובעיקר השלט הוא מואר כך שאפשר למצוא אותו בקלות גם כשהוא מסתתר בין כריות הספה או תחת ישבנו של החתול.

ואם בענין נקיון הבית עסקינן- גם לשאוב אבק אנחנו לא ממש אוהבים, והפתרון – שואב אבק רובוטי TNAVIBO של סמסונג – דקיק (8 סנטימטר גובה), שקט, מגיע לכל פינה בעזרת מערכת ניווט המבוססת על מצלמה, ועושה את העבודה בשקט, תרתי משמע.

גם את חיות הבית לא נזניח.

בזווית האישית – גידלתי חתולה במשך 19 שנים. חתיכת חיים. מההתחלה ועד מותה בשיבה טובה , היא אהבה בעיקר את מזון החתולים של "לה קט" ואנחנו קנינו שקים על שקים (וגם קצת בשביל חתולי הרחוב המקומיים). ב"מוצר השנה" זכה מזון החתולים של "לה קט" בתוספת חמוציות שמסייע בבעיה נפוצה של חתולים – דלקת בשלפוחית השתן.

(ובנימה אישית – פיצה שלי, אני מתגעגעת!!)

ואחרי כל כך הרבה מוצרים זוכים של "שופרסל" – לא עדיף לקנות אותם בנוחות? אתר הקניות של "שופרסל אונליין" מאפשר לקנות בקלות, להעזר בקניות קודמות או למצוא תחליפים זולים יותר. טוב במיוחד לאנשים עסוקים שנמצאים ממילא ליד מחשב.

ועוד במחשב ובטלפון החכם –

אפליקציית סופר-פארם- שמאפשרת לממש קופונים , להזמין תור לבית מרקחת (ומנסיון, זה מעיק מאד לעמוד בתור כשאתה לא מרגיש טוב), להכין רשימת קניות קלה, לשמוע על מבצעים ולבחון אותם בשקט בבית ולא בלחץ בסניף, וכמובן למצוא בכל מקום את הסניף הקרוב. העולם בכף היד.

אם בכל זאת החלטנו להגיע לסניף השופרסל- גם שם אפשר לקצר את הדרך באמצעות הקופות של השירות העצמי- שחוסכות את התור בנוחות, והאמת התפקוד מאד נוח וברור, קל מאד להתמצא, ותמיד יש גם עובד בסביבה לעזרה במקרה הצורך.

ויש כמובן גם את הקופונים – קופונים אישיים שמכירים את הקניות הממוצעות של כל לקוח ומתאימים לו את ההנחות הכי שימושיות לו.

ואחרונים אחרונים חביבים – עוד שלושה זוכים ב"מוצר השנה" שמקלים עלינו מאד את החיים

הפקדת צ'ק בסלולרי באפליקצית לאומי – פשוט מצלמים את הצ'ק, מזינים את הפרטים והסכום מופקד ישירות לחשבון – חוסך ללכת לבנק  – לפקיד או לתיבת השירות.

בזק FREE CLOUD – כי כשהמחשב קורס וכל מה שנשמר עליו נעלם- תמונות, מסמכים, סרטים, קבצים, זה בערך מקביל לחורבן בית שלישי. כדי למנוע את זה, קל מאד לשמור את הכל על הענן של בזק, בחינם, ללא הגבלת נפח ולגשת מכל מקום ובכל זמן. טיפ שלי – כשנוסעים לחו"ל – להעלות לענן את כל המסמכים – סריקה של הדרכונים, כרטיסי הטיסה, ביטוחים ,העברות כספים וכו', וכך אם נתקעים בחו"ל – הכל זמין.

חברת הסלולר של YOUPHONE- כי הלקוחות מקבלים יותר מאשר שיחות – שירות שמאפשר לקבל הנחות בחשבון החודשי כנגד קניות יומיומיות ברשתות של MEGA וYOU   ודלק ב"דור אלון".

זו הרשימה המלאה, ואפשר למצוא שם המון חידושים והקלות לחיים הרגילים שלנו, כי למה לעבוד קשה?

לאתר מוצר השנה- http://www.productoftheyear.co.il/

השניצליה- שניצל אחד, מליון טעמים

שניצל הוא מנת הבשר שכל ילד מכיר. מילדות זו המנה האהובה שנשארת איתנו גם כשאנו מתבגרים. השניצל המקורי הוא בסיסי מאד- בשר מושטח, ציפוי , טיגון. כמה כבר אפשר לגוון?

אז מסתבר שהרבה. רשת "השניצליה" שמונה עשרות סניפים בכל רחבי הארץ, לקחה את השניצל הקלאסי ותירגמה אותו להמון גירסאות בטעמים שונים שיענו על כל דרישה וכל טעם, כך שאפשר לאכול שניצל כל יום ועדיין לא להשתעמם.

הוזמנתי לטעום את סניף הוד השרון, בתוך קניון "שרונים" , סניף שקיים כבר שבעה חודשים ומציע מבחר גדול של שניצלים, תוספות וגם אקסטרות מיוחדות. למרות שמדובר ברשת, לכל זכיין יש את האופציה להוסיף ייחוד משלו, ובסניף הוד השרון, ערן הזכיין הוסיף את הייחוד שלו – שוורמה פרגית טריה ועסיסית.

כשהגעתי לטעום, ערן הוציא לי פחות או יותר את כל התפריט להתנסות מירבית – שניצלים בטעם ספרדי – עם רוטב חרפרף של צ'ילי קצוץ, בטעם איטלקי עם תערובת עשבי תיבול, צרפתי בתוספת חרדל דיז'ון, סיני עם שומשום, ויווני עם שום כתוש (כל מנה בבגט עולה 32שקלים ובצלחת 38 שקלים). חשוב לציין – השניצלים שאני קיבלתי היו בגודל מוקטן רק לצורך טעימה, בפועל מנות הן נדיבות מאד וכוללות בסביבות ה220-240 גרם בשר).

השניצלים כולם היו עסיסיים מאד וטריים מאד, וההתלבטות היתה בעיקר בין הטעמים השונים. בסוף קבעתי את הדירוג שלי – במקום הראשון השניצל האיטלקי עם עשבי התיבול, במקום השני הצרפתי (שהוא הכי פופולארי במקום) ובמקום השלישי הסיני. כמובן שזה אינדיווידואלי מאד.

עוד קיבלתי לטעימה- פרוסות חזה עוף על הגריל (אותו מחיר, מתאים במיוחד לשומרי הגיזרה), וכמובן את השוורמה המיוחדת החדשה. אני בדרך כלל לא טיפוס של שווארמה בגלל תיבול עז ושומניות יתרה, שני דברים שלשמחתי לא הופיעו במנת השוורמה פרגית של "השניצליה" , כך שנשנשתי מהם בכיף (ואני חושבת שלהוסיף את חתיכות השוורמה לסלט יהיה שיחוק).

קיבלתי גם צלחת עם מגוון תוספות (30 שקלים) עם אוסף של ספגטי, אורז, ירקות מבושלים, מג'דרה, והפייבוריט שלי – קוסקוס עם ירקות במרק מרוקאי (לשמחתי לא חריף). כמובן שבצד היו סלטים שאפשר להכניס למנה- ירקות, טחינה וחומוס, חמוצים ועוד.

הכל לווה בבגאטים אקסטרה טרייים שנאפים במקום.

כמובן שיש מנות נוספות כמו קבב, מנה צמחונית וגם קינוחים (פרווה בגלל כשרות המקום).

עוד מידע על סניפי "השניצליה" ניתן למצוא ב – http://www.mishloha.co.il/page.asp?topic_id=382

ברילה- חידושים וטעמים

סדנת בישול ב"מבשלים חוויה פרתם" בראשון לציון היא תמיד כיף. פסטה היא תמיד כיף, סדנת בישול ב"פרתם" בנושא פסטה בחברת עוד 16 בלוגרים מקסימים ויצירתיים – הכי כיף.

לכבוד יציאת שני סוגים חדשים של פסטה "ברילה" – ה"קונצ'ילי" – כונכיה, וה"סלנטני" –סליל, הוזמנו לסדנת בישול מאתגרת ברוח תוכניות הריאליטי בישול. אז היו לנו שם – מזווה מלא, זמן מוקצב ומשימה- "תיצרו פסטה לא איטלקית!". זו הסיבה שהבחירה של המקום היתה מזווה בשרי שהכיל כל סוגי הבשר האפשריים וגם כמה דגים.

אחרי הצילומים המתבקשים (וכן, מי שצילם אותי בהחלט יכול לפרסם לאורך מגדלי עזריאלי, נו פרובלם), נלבשו הסינרים, נשלפו הסכינים ונפלו ההחלטות.

אני לא בשלנית ולכן גוייסתי לתפקיד ה"סו שף" שבעיקר מביאה דברים ומפרידה עלים (בהצטיינות!). מעבר לזה גם שימשתי כצלמת הבית כדי להנציח את הבלוגרים באמצע העמל.

אחרי שעתיים בערך ניצב שולחן מפואר שכלל אוסף פסטות בכל הטעמים – אפויה, מבושלת, מטוגנת, עם ירקות, עם בשרים שונים, עם דגים, בסגנונות אסיאתיים, מזרחיים, וכמובן גם שלל קינוחים על בסיס פסטה.

בתמונות למעלה ולמטה – הבלוגרים בעבודה.

המנה שאני השתתפתי בהכנתה (אם כי רוב הקרדיט הוא לבשלנית המקסימה לבנה רייזר) היתה סוג של לזניה שנועדה לעזור להאכיל ילדים בירקות בלי שהם ירגישו, ומה שנעשה היה חיתוך ירקות לקוביות קטנטנות (גזר, סלרי, בצל), טיגון פרוסות חצילים ותפוחי אדמה, ערבוב בשר טחון עם רטבים של "ברילה" ומעט מלח ופלפל, ויצירת שכבות בתבנית – שכבת תפוחי אדמה וחצילים, שכבת פרוסות לזניה יבשה שלא דורשת בישול, שכבת בשר טחון מתובל, ומעל לכל פטרוזיליה וכוסברה קצוצים, והכל לתנור.

מבין שלל המנות שהוגשו לשולחן, הפייבוריטית שלי היתה פסטה בסגנון אינדונזי של פרח דה מנדוסה שיצרה רוטב מיוחד של חמאת בוטנים, חלב קוקוס וצ'ילי מתוק וקצת חריף.

בתמונות – המנות המוכנות – למעלה המלוחות, למטה המתוקות.

במתוקים אהבתי את שתי הפסטות שהוגשו עם רוטב שוקולד-  אחת עם אטריות צדף ברוטב שוקולד שכלל בין השאר חלב קוקוס, יין, בזיליקום וקושט בתותים טריים, (של איריס לוי ,נורית פלד, יעל לנצמן שיפר ונדיה היבא) , ופסטה מיוחדת של אלוף הסדנאות האיטלקיות יעקב ג'אקומו פיאלקוב שיצר ספגטי עם רוטב שוקולדי תפוזי עשיר ומתוק. השף המנצח על כל העסק היה אסף דהאן שהכין גם הוא קינוח בסגנון קדאיף- עם שכבות לזניה שבינהן מילוי אגוזים מתוק.

הפסטות החדשות מצטרפות לשורה ארוכה של פסטות בצורות שונות, שכל אחת מתאימה לסוגי רוטב שונים באחיזה שלה ובצורת האכילה שלה, ואת כל המידע- איזה פסטה הולכת עם  איזה רוטב, מתכונים, רעיונות ועוד אפשר למצוא באתר המאד מושקע של "ברילה" – http://www.barilla.co.il/

חמי געש- ועכשיו ב(עוד יותר) גדול.

את אתר המרחצאות "חמי געש" באמת שאין צורך להציג. המקום מוכר ווותיק במרחצאות, בטיפולים, באווירה ובביקוש הרב בכל ימות השנה. אז אם יש דבר טוב, מדוע שלא נוסיף ונגדיל? כך חשבו בעלי המקום והתוצאה- אחרי שיפוץ, נוספו לאתר בריכת שחיה חצי אולימפית קייצית, בריכת פעוטות מפנקת לביקורי משפחות, וגולת הכותרת – בריכת מים תרמו מינרלים  חדשה הכוללת 60 ג'טים שמעניקים עיסויים ברמות חוזק שונות בתקן בינלאומי.

כשנכנסתי לבריכה, נעטפתי בחמימות נעימה ובאדים מלטפים שעולים מן המים ומשכיחים ממני את העובדה שאני בעצם במרכז גוש דן, עם כל הפקקים שהייתי תקועה בהם רק רבע שעה קודם לכן. בתחילה התיישבתי באזור הג'טים העדינים יותר, וקיבלתי ליטופים חמימים על הגב שגרמו לי לגרגר בהנאה. אחר כך הלכתי לאיזור החזק יותר, ופה כבר אין גרגורים , פה יש עיסוי מים חזק שאפשר לכוון אליו כל חלק בגוף שתפוס (המלצה שלי – כפות הרגליים והשוקיים, תענוג!). נקודה חשובה- למרות שמדובר במים תרמו מינרליים- למים אין הריח ה"בייצתי" המוכר של גופרית, כך שאפשר לנשום לרווחה ולהתרווח.

בלי רצון עזבתי את הבריכה הזו רק כדי להספיק ולהנות גם משאר ההנאות המימיות- שלוש בריכות אחת ליד השניה של מים בטמפרטורות שונות ובזרמים שונים, כולל אחת חמה במיוחד, ואחת עם ג'קוזי פנימי סוער וסוחף.

בתמונה למעלה- הבריכה החדשה, למטה- הבריכות הוותיקות יותר.

מאחר ולא מומלץ להשאר במים לזמן ארוך, יצאתי קצת לנוח וביקרתי בספא, מתחם מפנק וריחני. בספא יש תפריט ארוך מאד של טיפולים, כולל מקוריים במיוחד כמו טיפולי קערות טיבטיות,עיסוי פולי קפה ושוקולד, נרות הופי (שאני ממש חייבת לנסות בפעם הבאה שלי) ובקרוב מאד טיפול חדש ומיוחד בעזרת כדים.

המטפל שלי מאור שאל מה אני מעדיפה, ואחרי שהבהרתי ש"תשבור לי עצמות" הוא פינק אותי בעיסוי עמוק ומשחרר תוך התמקדות באזורים שציינתי במיוחד.

אחרי שהייתי כבר כולי רגועה (ותאמינו לי, קשה להרגיע בלוגרית היפראקטיבית) חזרתי לי להשלמת הפינוק לסאונה (העדפתי את היבשה אבל יש גם רטובה כמובן) ולמה שאסור להחמיץ מבחינתי, מקלחות הגופרית, שכוללות ראש מקלחת צר שמתיז זרם חזק וחם מאד של גופרית שניתן לכוון על כל איבר בעייתי.

בתמונה- מאור המסאג'יסט הקשוב, שחקר בדיוק מה אני צריכה.

אחרי מקלחת מרעננת, כמו חדשה, ביקרתי בשתי תחנות נוספות ב"חמי געש" – חנות "ספא מן הטבע" שמציגה מוצרים מיוחדים שנרקחים במקום בשילוב מלחים ומינרלים, כמו פילינג גוף טבעי, סבון פילינג, שמן גוף, ממרח גוף, תחליבי רחצה, שמפו ועוד, הכל במגוון גדול של ניחוחות מרגיעים או מעוררים לפי הבחירה (כי אין כמו מקלחת בריח מנטה עדין למשל, כדי להתחיל יום עמוס). מוצר מיוחד וייחודי למקום הוא כובע סאונה, שמוכר בעיקר ליוצאי ברית המועצות חובבי הסאונות, אבל הפך ללהיט גם לישראלים- כובע שמאפשר ישיבה בסאונה יבשה בלי נזק לשיער ולקרקפת.

בתמונה למעלה מימין ניתן לראות את כובעי הסאונה המיוחדים.

וכל זה כמובן הפך אותי למאד מאד רעבה, כך שארוחה בשרית כשרה ב"נוסטליה"- מסעדת המקום, היתה בדיוק מה שהייתי צריכה. צוות המקום מילא את השולחן בסלטים שונים, בשרים על האש, ירקות וכמובן קינוחים. (בין הנבחרים שלי – סלט הבורגול , פרגית על האש וכמובן סופלה שוקולד).

 

למעלה ולמטה- ממטעמי מסעדת "נוסטלגיה" הבשרית הכשרה ב"חמי געש".

ועוד קצת פרטים –

בספא יש 13 חדרי טיפולים, וכאמור תפריט של המון סוגים שונים של טיפולים

ב"חמי געש" ישנם חדרי אירוח כפרי שמתאימים לזוגות או משפחות, וחבילות של אירוח וכניסה למרחצאות, או אירוח הכולל הכל- מרחצאות, טיפולים וארוחות.

מי שמגיע בימי שלישי או רביעי זוכה להפתעה נוספת – ערבי טברנה מוסיקליים – זמר עברי ויווני החל משבע בערב לתוספת שמחה וכיף.

בימים שני , שלישי ורביעי המרחצאות פתוחים עד עשר בערב, כך שגם אנשים עובדים יכולים להגיע לאחר שעות המשרד ולהתרווח. (ואפשר גם להמליץ לבוס להביא את העובדים ליום גיבוש או ערב חברה!).

וכמובן שאין לשכוח את היתרונות הבריאותיים של טבילה במרחצאות מים תרמו מינרליים, כך שהחוויה הכוללת היא לגוף ולנפש גם יחד.

כל המידע, החבילות והאפשרויות – http://hameigaash.co.il/index.asp

פרטים על "נוסטלגיה" – http://hameigaash.co.il/index.asp?page=2030

פרטים על מוצרי "ספא מן הטבע" – http://www.spaofnature.com/Catalog.asp?

בון סואר תדמור!

בית הספר לקולינריה של משרד התיירות "תדמור" הוא מוסד וותיק, מוכר ומוערך שהוציא מבין שורותיו שפים ומלונאים ידועים ומצליחים.

השבוע חבר בית הספר למשרד התיירות, ולשגרירות צרפת, וחבר ל"שבוע צרפת" השני במספר, שבו שפים צרפתיים מגיעים לארץ כדי לשתף פעולה עם שפים ישראלים.

על השבוע ואירועיו כתבתי ב- http://shoshhazangrinberg.wordpress.com/2014/02/10/%D7%91%D7%95%D7%9F-%D7%90%D7%A4%D7%98%D7%99%D7%98-%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C/

במקביל לשפים הצרפתיים המבוגרים שהגיעו, הגיעו גם תלמידי בית הספר הקולינרי הממשלתי הצרפתי, לביקור אצל עמיתיהם הישראלים – תלמידי התיכון הקולינרי "תדמור".

בין שאר האירועים שבהם השתתפו התלמידים היו סדנאות, השתתפות בתערוכת התיירות, וגולת הכותרת – קרב סכינים בין הצרפתים לישראלים. בראשות הקבוצה הישראלית עמד שגריר צרפת בישראל, מר פטריק מזונאב, שאפה ביחד עם הקבוצה הישראלית באגט צרפתי. את הצרפתים הוביל דווקא ד"ר עוזי לנדאו , שר התיירות, שאפה ביחד עם הצרפתים חלה של שבת.

בתמונה- שגריר צרפת בישראל – מר פטריק מזונאב, השף המעוטר גיום גומז, והשר עוזי לנדאו מציגים את פרי עבודת שתי הקבוצות. (צילום דן בר דב)

על השיפוט היה אחראי השף המעוטר גיום גומז, שף ה"אליזה" שקבע לאחר התלבטויות שהתוצאה היא תיקו. מכיוון שכך, הומצא מאפה חדש בו במקום, ה"באגט-חלה" שהוגש לאורחי טקס הסיום של שבוע האירועים.

כמובן שבמקביל התלמידים הצרפתיים גם סיירו בארץ ונהנו מביקורים במקומות קדושים ובים המלח.

בערב הסיום הוצגו כל שיתופי הפעולה בין התלמידים הצרפתים והישראלים בידי מנכ"ל תדמור, מר צביקה שיפס, ועל רקע נגינתו של יונתן מילר (בעבר "כמו צועני") הוגשה ארוחה חגיגית שהוכנה על ידי השף שי ביטון וקורס אומנות הבישול 2 של 2013.

בתמונות – ה"חלה באגט", השף גיא פרץ ומנכ"ל תדמור צביקה שפיס.

בין הדוברים היה גם השף גיא פרץ, בוגר בית הספר שזוכה להצלחה רבה במסעדות ובהוצאת ספרי בישול, נציגי השגרירות וכמובן גם התלמידים שסיפרו על חוויותיהם בארץ.

בתמונות – קבוצת תלמידי הקולינריה הצרפתיים והתפריט של ערב הגאלה.

המנות שהוגשו היו יפיפיות וכללו

קבב לוקוס פיקנטי על עוגת חציל ופלפלים קלויים ברוטב רוי וטחינה ריחנית, מיקפא אשכולית וקמפרי (הם הפתעת סוכריות קופצות), קונפי שוק אווז ברוטב ערמונים ויין שהוגשה עם גראטן תפוחי אדמה פריך וזר ירקות הגינה, כל זה לצד סלט העונה, ולבסוף חגיגה של קינוחים שהוכיחו ש"פרווה" רק מדרבן להיות יצירתיים ולהוציא קינוחים על בסיס קדאיף, רחת לוקום, שומשום, פירות יבשים והמון הפתעות מרהיבות ומתוקות.

היינות שליוו את הארוחה היו תשבי קברנה סובניון, וברקן שיראז קלאסיק (שניהם 2012) עם הסברים על התאמתם למנות מאת המורה של קבוצת התלמידים הצרפתיים.

בתמונות – המנכ"ל צביקה שפיס מגיש שי לאורחי המשלחת הצרפתית. מימין, יונתן מילר שליווה את הערב בנגינתו.

אחרי שבוע כזה, וכל כך הרבה פעילויות משותפות בין צרפת וישראל, כל שנותר הוא לצפות בשקיקה לשנה הבאה. ארוואה!

הבשר והרוטב – דוניה רוסה וברביב.

עד עכשיו תיארתי בפוסטים הקודמים את כל חוויותי באזור זכרון יעקב, את הריחות, את השמנים והקרמים, היינות והפירות. עכשיו הגיע הזמן לאכול.

ובסיור הזה התנסתי בשתי מסעדות, שונות לגמרי, ומיוחדות כל אחת בדרכה.

ביום הראשון של סיורי, הגעתי לארוחת ערב במסעדת "BRAVIV" של השף רונן אביב, לשעבר ממסעדת השף "הנשיקה". הרעיון ב"ברביב" הוא הרוטב. כלומר הרטבים. ברבים. הרבה רבים. השיטה- בעזרת התפריט המודולרי והידידותי מאד, בוחרים קודם כל מנה. יש חלוקה לצד צמחוני חלבי, וצד בשרי, כך שגם מי שנמנע מבשר, לא צריך לחפש בין השורות איפה יש מנות נטולות בשר. אחרי שמחליטים על המנה, מחליטים על הרוטב שילך איתה, כשלצד כל מנה כתובות המלצות השף ויש גם התחייבות של המקום שאם הסועד החליט על מנה עם רוטב שלא הולך איתה, המלצר מתערב ומביע את דעתו המלומדה בענין. הרטבים מסודרים גם הם לפי צבעים – רטבים עם עגבניות או רימונים יופיעו בתפריט בצבע אדום, רוטב ירוק יופיע בירוק וכך הלאה, כשיש גם סימונים מיוחדים לרטבים חמים או חריפים, וכן להפרדה שבין מנות ראשונות לעיקריות.

אחרי עיון קל בתפריט ובהמלצות, בחרנו את המנות. שף רונן הוסיף לנו עוד כמה מנות מהמלצות הבית.

אז זה מה שקיבלנו –

סלט שורשים המכונה "בריאות אמיתית" שמגיע בשני גדלים (34 או 44 שקלים) – דלעת, גזר, קולורבי, כרוב, פאפיה, כוסברה ושקדים שהומלץ עם רוטב קולי צ'טני חריף או וינגרט הדרים ונבחר עם האחרון. אני חולה על כוסברה, כך שהדומיננטיות בטעם היתה לי כייפית.

טרין כבד עוף- 38 שקלים למה שמוגדר כ"נימוח באלגנטיות הנדרשת" והוגש עם טוסטונים, עם ריבת חצילים בטעמי חמוץ מתוק והרוטב הנבחר היה קולי פירות יער עם אגסים, רימונים וחומץ אורז. ויתרתי על הטוסטונים כדי להשאיר מקום לאוכל…-

טרין גבינת פטה- 32 שקלים, מנה שרונן השף בחר עבורינו והגיעה עם סלק צלוי ובצל אדום. הגבינה מלוחה, הסלק מתקתק, גם הבצל. לאכול בכף אחת, הכי שילוב טעמים.

"מלכה כתומה" – עוד בחירה של רונן עבורנו, 28 שקלים לבטטות מתוקות בליווי גבינה "ממיסת לבבות" לפי התפריט. המלכה הזו היתה הבחירה שלי מבין הראשונות. מתוק, גבינתי, בשרני.

 

לפני המנה העיקרית קיבלנו טעימות של הרטבים השונים, גם חריף וגם חלבי, והפייבוריט שלי היה החרדל הלימוני (חרדל דיז'ון, לימון כבוש וטימין) ששמחתי לגלות שזה גם מה שהזמנתי לליווי המנה העיקרית שלי.

לעיקריות –

הצד הצמחוני שלנו (רמז –לא אני!) בחר בניוקי מוצרלה (44 שקלים) עם עשבי תיבול, מנה שנשארה מהתפריט הקלאסי של "הנשיקה" וגם כאן נבחר רוטב לפי הרצון וההמלצות. (המלצות השף היו או עגבניות רוזה, או למון גראס או מנגו). הניוקי היו גדולים ובשרניים והוגשו עם ירקות.

הצד הקרניבורי (רמז – אני!!) בחרה בספריבס מעושן (78 שקלים). במקור אמור להגיע עם פולנטה שבדיוק אזלה, ולכן בחרתי בליווי בטטות רכות. הספריבס היה עסיסי מאד (אוי, כמה ששומן יכול להיות טעים!) והלך טוב עם הרוטב החרדלי שהזמנתי. במהרה זנחתי את הסכין, המזלג והנימוסים ועברתי לאכול את זה כמו שצריך – עם האצבעות.

בין לבין שמענו את ההסברים של רונן על עיצוב המקום ("שילבנו המון צבעים, לא רק בתפריט אלא גם בריפודים ובריהוט"), על הקונספט שהינו בלעדי כולל חלוקות הצבעים והתפריט, ועל כך שבעצם לקוח יכול לחזור שוב ושוב ולבחור באותה מנה כל פעם עם רוטב אחר ולקבל טעמים שונים לגמרי. יש גם הפוך- כי כל רוטב מתאים לפחות לחמש עד עשר מנות, כך שאפשר לאכול גם רוטב זהה במנות שונות.

לקינוח קיבלנו מוס שוקולד לבן וקרוקנט פיסטוק – 22 שקלים לקערית שמספיקה לשניים, ובעיקר מה שקנה אותי שם הוא הטחינה הגולמית שהתערבבה עם השוקולד, בשבילי רק זה כבר מספיק.

במקום נערכות גם הופעות מיוחדות, ואפשרות לאירועים בחדר VIP .

כל הפרטים באתר – http://www.braviv.com/

ביום השני עזבנו את זכרון יעקב ועלינו לעין הוד, יישוב אומנים פסטורלי עם נוף עד לים, ועם יצירות אומנות מרתקות על כל צעד ושעל.

מיד אחרי שחנינו בכניסה, מרחק של חמש דקות הליכה, שוכנת "דוניה רוסה" שמוגדרת כ"מסעדת בשרים ארגנטינאית".

אני ברזילאית, ואולי ברזיל וארגנטינה לא מסתדרות כל כך על מגרש הכדורגל, אבל כשזה מגיע למטבח, או יותר נכון, לגריל, יש הסכמה גורפת – בשר. נטו בשר.

לא שזה מנע ממני לטעום גם מנות אחרות של המסעדה.

ההתחלה היא בארגנטינה- כשב1937 מקימים מרקוס ורוסה רוכפלייש חווה על אדמות הברון הירש (מה שמתקשר גם להיסטוריה הישראלית), ועד מהרה נודעה "דוניה רוסה" כמארחת מופלאה שפותחת שולחנות עמוסים כל טוב.

הנכדים של דוניה רוסה החליטו לשחזר את הטעמים והאווירה והקימו את המסעדה בעין הוד.

פגשתי בכניסה את אמיר שאירח אותנו והשארנו בידיו את ההמלצות והאופציות. (כמובן שהצד הצמחוני לא קופח).

יין הבית נמזג (שילוב של קברנה ומרלו של קדש ברנע) וצלחות הופיעו לנו על השולחן –

בשביל הצמחוני (ולא רק) – סלט פטריות שמפיניון עם גבינת פטה ועגבניות שרי על מצע חסה ברוטב ווינגרט (44 שקלים). הפטריות נשאו מרקם בשרי אם כי אני תמיד אעדיף את הדבר האמיתי כמובן.. הוא אהב.

בשביל הלא צמחונית – שרימפס ברוטב חמאה עם שום, יין לבן, פטרוזיליה ווודקה (48 שקלים). גם כאן עזבתי את הסכו"ם ותפסתי באצבעות כל יחידה, ואת הרוטב ניגבתי עם לחם הבית  שהגיע עם טפנד זיתים וממרח פלפלים קלויים ומגיע בדרך כלל על חשבון הבית כליווי להזמנה ומי שרוצה תוספת זה עולה 16 שקלים נוספים. הלחם הזכיר לי מרקם של בגט מבחינת הפציחות.

לעיקרית הצמחוני קיבל רביולי גבינות ברוטב יוגורט עיזים, זיתי קלמטה, עלי בזיליקום וגבינת פרמז'ן (64 שקלים והוא התקשה לסיים את כל הכמות) ואני קיבלתי מבחר מבשרי המקום בכמויות קטנות כדי שאוכל להתרשם מהכל. טעמתי צ'וריסו בקר, מדליוני פילה בקר, ומנה המכונה ARANITA שבה הבשר מופשט מהשומן כדי שיספוג מקסימום טעמים. הכל הונח על גריל קטן שישמור על החום, והוגש אך ורק עם רוטב צ'ימיצ'ורי ומלח גס.אישית, בשר טוב לא צריך שום תוספת, אני אפילו לא שמתי את הרוטב והסתפקתי בכמה גרגרי מלח גס בשביל הקראנץ' בשיניים. הבשרים? טוב, לא סתם יצא ל"דוניה רוסה" שם טוב – הכנה ארגנטינאית כמו שצריך, בשר ששמר על המיצים שלו, בטעמים טבעיים לחלוטין, עם שובל של טעמי הצליה והעשן.

מחירי הבשרים הם לפי משקל כך שאפשר לבחור מה בא לאכול, אם רוצים לגוון, אם רוצים גודל קטן יותר או גדול יותר, בהתאם ליכולות ולקיבולת.

"יש עוד קינוח" הזכיר לנו אמיר ונענע ב"יש קיבה נפרדת" הקלאסית.

הקינוח שקיבלנו היה "קרמה לה בננה" שהיה שכבות של ביסקוויטים, בננות צלויות לוהטות, ריבת חלב ועל הכל קצפת. מתוק מתוק, לאיזון כל הטעמים הבשריים (28 שקלים).

 

במשך כל שהותינו במסעדה, כבר לא היינו בעין הוד, אלא איפשהו בפמפאס של ארגנטינה, מוקפים בריחות, בטעמים ובקולות הכל כך רחוקים, שנעשו פתאום, כל כך קרובים.

לאתר הבית של "דוניה רוסה" – http://doniarosa.rest.co.il/he/home/