בלב התוסס של תל אביב, רחוב אבן גבירול, כוכבת חדשה מפציעה ומפתיעה- הSHAWARMAX.
כן , שווארמה, אותה מנה כל כך ישראלית , עכשיו בגירסת האקסטרים. השף גלעד דולב בנה לנו תפריט שווארמה כפי שמעולם לא נראה בעבר- שיטות הכנה, טעמים, סגנונות והגשה ייחודיים ו… כן, טעימים לאללה….(את המנות מכין השף בר ישראל).
הוזמנתי להשקת הסניף הראשון בתל אביב, בבריזה חורפית נעימה ישבנו לטעום את כל מבחר הטעמים של המקום, ואז להחליט (החלטה קשה מאד, כמעט בלתי אפשרית) מה הכי טעים.
קמח, מוצר צריכה בסיסי, נמצא בכל בית, ובדרך כלל בכל – ה-בית. למה? כי אריזה של קילו בתוך נייר נוטה במקרה הטוב להיות דחוסה כך שקשה לסגור בכל אמצעי שהוא, (ותאמינו לי, ניסיתי אפילו סלוטייפ) ובמקרה הרע גם נקרעת ואז בכלל יש לנו פלשבק למשחקי הילדות בימי ההולדת כשהיינו צריכים לדוג סוכריה מתוך קמח ללא שימוש בידיים.
בדרך כלל שיטות הסגירה שלי לאריזות השונות (קמח, אורז, סוכר) הן פשוט בעזרת אטב כביסה, שלא תמיד אפשרי כי אם לוקחים רק כמות קטנה מהקמח והשקית כמעט מלאה, האטב פשוט לא "תופס" ומתעופף להנאתו. (וכן, אני יודעת שיש כלים מעוצבים ויפים כאלה שכתוב עליהם "קמח" ו"סוכר" ואמורים להעביר להם את התכולה- חוץ מקארין גורן ואולי מרתה סטיוארט, אני לא חושבת שמישהו באמת עושה את זה, מקסימום שמים בכלי את הקמח עם האריזה שלו בסגנון "בבושקה".
בילדותי היינו צופים בפרסומות, כלומר, אסור היה להקרין פרסומות בטלוויזיה ולכן קראו להן "תשדירי שירות". אחת הסדרות היתה של מועצת הירקות, ובין השאר היתה שם עגבנייה רקדנית בלט, שזימרה "מבושלת או טריה, תמיד מבריאה, עוזרת לספיגת ברזל בדם עגבנייה, יש בי ויטמין סי, הצטננת קח אותי".
המקום- פתח תקווה. השעה- ערב. מה בא לי הכי הרבה עכשיו? נכון, ארוחת בוקר.
ארוחת בוקר ישראלית – גבינות, סלטים, לחמים, ביצים, מאפים- למה בעצם רק בבוקר? מדובר בארוחה שיכולה להיות ארוחת ערב מצויינת, ארוחת צהרים נפלאה או בכל שעה שרוצים- יש בה מרכיבים טריים, היא לא מכבידה כמו ארוחת סטייקים שאחריה רוצים רק לישון, והיא מגוונת מאד. זה בדיוק הקונספט שמנחה את "בוקריה" במתחם Y סנטר בפתח תקווה (יכין סנטר לשעבר)- מקום בו אפשר לקבל ארוחת בוקר משובחת בכל שעה.
מקור השם "בוקריה" הוא שילוב של השוק המפורסם בברצלונה, יחד עם המילה "בוקר".
איך זה עובד?
"איך מרפאים בעיות עור ומראה בצורה אפקטיבית מחד ובלי לפגוע בדברים אחרים מאידך?" זו היתה השאלה עליה תהה ד"ר אלברט לה פורט- ביולוג וחוקר. התוצאה היתה פיתוח שיטה ייחודית בשם "סלולותרפיה"- "סל"- מלשון "תא" ו"תרפיה" היא כמובן הטיפול. מה הכוונה? תכשירים וטיפולים שפועלים ברמת תאי העור, נותנים להם את הריפוי ואת ה"בוסט" שהם צריכים ובכך גורמים להם לרפא את הגוף בעצמם. ארבעים וחמש שנה אחר כך יש לנו את GERnetic– חברה צרפתית שנוסדה ע"י ד"ר לה פורט, שמבוססת על התפיסה ההוליסטית- שימוש בידע הרב שנאסף על הזדקנות העור ובעיותיו, כדי לעזור לגוף לרפא את עצמו באמצעות נוסחאות מדוייקות (שמותאמות אישית לכל מטופל אחרי אבחון), ומבוססות על החומרים הפעילים החדישים והיעילים ביותר.
מאז הגילויים של ד"ר לה פורט, גדלה GERnetic והיום ישנם מעל שלושים אלף מרכזים אסתטיים בשישים מדינות ברחבי העולם, בכל חמש היבשות.
כדי להרגיש בעצמי על מה מדובר, הגעתי לso beauty – מכון היופי של אורטל גונן פור בבת ים. אורטל היא קוסמטיקאית וותיקה ובארבע השנים האחרונות מטפלת בשיטות ובתכשירים של GERnetic.
(בתמונה למעלה – אורטל גונן פור)
אחד השלבים החשובים באפיית לחם ומאפים היא ניפוי הקמח. סינון מכל מני לכלוך שיכול להיות שם, בצד איוורור הקמח כדי שיהיה קליל יותר, כל אלה נחסכים לנו עכשיו על ידי "הטחנות הגדולות של "א"י" שמגישה לנו את "קמח לחם ללא צורך בניפוי"- ראשון בסדרת קמחים מיוחדים שכבר עוברים ניפוי בסמוך לטחינה ואז נארזים באריזה המיוחדת שמונעת אפשרות התפתחות חרקים. נוסף לכך גם נחסך אבדן של כמות קמח שאיכשהו לא עובר את הנפה כי הוא נתפס בכל הדברים האחרים.
עד לא מזמן, כשהיו אומרים לי "משמש מיובש" הדבר היחיד שהייתי רואה מול העיניים זה משהו כתום זרחני, במרקם של קטיפה ובטעם לוואי גופריתי שאיכשהו כוסה בהמון סוכר, לא ברור מה הלך שם.
לכן פשוט העדפתי להעמיס פירות טריים בלבד בט"ו בשבט, למרות שזה דפק לי את מתכון עוגת הפירות היבשים שפעם אהבתי להכין.
כשאנו שומעים את המילה "יער" הקונוטציה הראשונה היא בדרך כלל אגדות האחים גרים, שבהם הנסיכה הולכת ביער ופוגשת נסיך או גמדים או זאב רע ותמיד הסוף טוב. העלילות של האגדות תמיד מתרחשות באירופה, וגם הדמיון שלנו מפליג לשם- בקתות עץ עם שלג על הגג ואח בוערת ומחממת. מוטיב העץ תמיד עושה אווירה רומנטית וקסומה.
אבל למה להרחיק עד אירופה כשאירופה זה כאן, ממש שתי דקות מכל מקום, ב"מעלה החמישה" ליד ירושלים? הנה הסיבה (ובסוף הפוסט יש גם הפתעה מיוחדת לקוראים!!).
בעוד שבועיים נחגוג את ראש השנה לאילנות, הגשמים הרבים בתקופה האחרונה עוזרים לעצים לפרוח וללבלב, הארץ שופעת פירות וירקות ורק צריך לחגוג.
כשהייתי תלמידה ט"ו בשבט התמצא בהבאת סלסלות (ליתר דיוק קופסאות נעליים) מקושטות עם פירות בתוכם, שתילת עץ בגינת בית הספר והרבה שירי שקדיה. מאז זרמו הרבה מים בנהר, והיום יש אפשרויות רבות ומגוונות לחגוג את החג הכל כך ישראלי הזה.
הפעם הוזמנתי לחגוג בירושלים, ליבה הקדוש של הארץ, שמרכזת בתוכה כל השנה שפע של אטרקציות ואפשרויות בילוי לכל המשפחה, ובט"ו בשבט מוסיפה לתפריט עוד ועוד מעדנים קולינריים ומוסיקליים.
את רוית הכרתי בסדנת עיצוב שולחנות אירוח לט"ו בשבט, לאירוח מושלם. גילוי נאות- אני לא מארחת מושלמת, בעצם אני לא מארחת בכלל, אם יש אורחים אני מעדיפה לקחת אותם למסעדה ולסגור ענין. אבל זה לא אומר שאני לא מתה על קישוטים (הכי גירלי שיש) ושאני לא שמחה ללמוד את כל הדברים היפים הללו ולקבל המון רעיונות שאני בטוחה שמתישהו אני גם אממש.
