ארכיון תגים | איכותי

קורני- כחול, לבן, אדום.

הסופרבול, דונלד טרמפ, שדרות פנסילבניה 1600, , מייקל ג'קסון, פסל החירות,  הדוד סם, ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, התפוח הגדול, הוליווד, –  אלה חלק מהאסוציאציות שעולות לנו בראש כשאנחנו חושבים "אמריקה". ואם חושבים על טעמים אמריקאים- זה ההודו שאוכלים בחג ההודיה עם רוטב הקרנברי, זה ה"על האש" של יום העצמאות, זה פאי התפוחים  וליקר הביצים, ההמבורגר והנקניקיה, וכמובן השלישיה המנצחת- חמאת בוטנים  שמככבת בכריכים של כל הילדים (ושל אלוויס פרסלי כשהיה חי), בראוניז שילדים היו מפלחים מהמטבח בפרוורים, ועוגת גבינה שקיבלה גרסאות רבות כולל "הניו יורקית" , כשיש אפילו רשת מסעדות אמריקאית שכל התמחותן היא עוגות גבינה שונות (זוכרים את "פני" מ"המפץ הגדול"?).

להמשיך לקרוא

גאיה קוסמטיקס- אדמה, מינרל, יופי.

כשנכנסים לאחד הסניפים של "גאיה קוסמטיקס" רואים את הקירות מעוטרים באבן. היא לא שם רק לקישוט, היא לב ליבו של קו המוצרים של "גאיה קוסמטיקס" , שמבוסס על רכיבים טבעיים בלבד- כמו מיקה (שהוא נציץ – קבוצה של מינרלים  טבעיים ), טיטניום דו חמצני (מסנן קרינה טבעי), ואבץ (סופג לחות ומרפא את העור) ועוד.

להמשיך לקרוא

פריליק- להתפעל ולהתנפל.

כמה עובדות:

קודם כל- כולנו קודם כל אוכלים עם העיניים, האוכל צריך להיות יפה ומזמין כדי שנתגרה לאכול אותו. שנית- לפחות בענין פירות- כולנו די עצלנים, להתחיל לקלף  ולפרוס נראה מסובך מדי . שלישית- כמה אפשר לשבת בכינוס עובדים ולאכול את אותן בורקס? רוגלעך בהרמות כוסית, פיצה בישיבת צוות? מה עם משהו יותר טעים, יותר יפה ויותר בריא?

אז כדי לפתור את הדילמות האלה ועוד הרבה אחרות- מתייצבת לעזרתנו עדן בן חיים מ"פריליק"– משלוחים של כל מה שטעים בפה וכיף בעיניים, לאירועים מיוחדים וגם ליומיום.

להמשיך לקרוא

שחור לבן ומגוון- Black & White סושי בר

כשאבי סופר ויותם בן אלט הוזמנו לחתונות וראו שם סושי, הם לא ציפו להרבה וגם לא התאכזבו- "נו, סושי של חתונות" כלומר משהו שעמד הרבה זמן, ובעיקר נוהל על כמות ולא על איכות. "אז למה לא לעשות סושי איכותי גם אם זה לאירועים?" היתה המחשבה הבאה ,ומשם קצרה הדרך היתה ל"בלאק אנד וויט" –שירות דוכן סושי גורמה נייד וכשר לחתונות ואירועי יוקרה.

הדגש הוא על סוגי סושי טריים ואיכותיים (כשחומרי הגלם מגיעים מהסביבה הקרובה מאד כך שהם מגיעים בשיא טריותם), בסוגי הכנה שונים (כמו דגים טריים ונאים, אפויים, מטוגנים, רולים, סנדוויצ'ים וכל קומבינציה כשרה שתעלה על הדעת, ביחד עם מנות טבעוניות).

להמשיך לקרוא

תיק ב"תיק " תק.

כל אישה יודעת, אי אפשר להראות אותו דבר כל הזמן. חידוש הוא מאסט, ואם אין אפשרות להתחיל להחליף כל הזמן אאוטפיטים, האקססוריז עושים את העבודה מצוין, והאמת, גם מאפשרים התפרעות קלילה- אם נניח מישהי כמוני, שתשעים אחוז מהמלתחה שלה היא בצבעי שחור (ומקסימום בגיוון של אפור כהה) בכל זאת רוצה לגוון, אקססוריז צבעוניים מהווים את התשובה המצויינת לשידרוג כל הופעה.

ואם האקססורי גם שימושי, עוד יותר טוב. ומה יותר שימושי מתיק?

להמשיך לקרוא

הקסם של לואיז – "קפה לואיז" – טבעון.

עמק יזרעאל, שמש קיצית נעימה, חורשה של עצים עבותים ודשא ביניהם, הכל מזמין והכל מתרכז למילה אחת – פיקניק. כל כך מתאים פיקניק!. ואיך אפשר פיקניק בלי סלסילת קש ומחצלות?

"קפה לואיז" מציג- ערכת פיקניק מוכנה או בהרכבה עצמית. איך זה עובד? אז קודם כל הקדמה.

להמשיך לקרוא

עם יוליה כזו, מי צריך רומיאו?

נמל תל אביב, שעת שקיעה, בריזה, שולחנות מול הים, והצללים מתארכים ככל שהשמש שוקעת. מה הולך עם זה יותר טוב מאשר כוס יין לבן מבעבע, וארוחת דגים ופירות ים?

טוב, האמת שדגים ופירות ים הולכים טוב בכל שעה, בעיקר כשמי שמטפל בהם יודע את העבודה.

"יוליה" בנמל תל אביב, על הדק, צופה לים, חוגגת עשור ולכבוד החגיגה הוזמנו לבדוק את המנות המיוחדות לאירוע, שנוספו לתפריט הרגיל והאהוב.

על הביצוע- השף רומן דיאמנט ("קורדיליה" לצד ניר צוק, "טוסי", "קמפריו" אשדוד ותפקיד של סו שף ב"בויה", שמוציא את המיטב מכל פרודוקט שהוא מקבל ליד.

להמשיך לקרוא

"KIWI & KOM-KOM" – החיים "על הסכין".

 

האמת, בדרך כלל אני עצלנית – כשצריך לחתוך ירקות אני פשוט חותכת אותם לרבעים וקוראת לזה "בסגנון כפרי". אבל מה עושים כשרוצים קצת יותר יפה? האם באמת צריך להתאמץ עד כדי כך? בטלוויזיה המנות תמיד דקורטיביות והמילה "צילחות" הפכה לחלק מהלקסיקון, אבל איך מישהי עם שתי ידיים שמאליות (האמת מדוייקת – אני גם שמאלית וגם רחוקה מלהתעסק בדקורציות) יכולה להוציא קישוט שהוא יותר מאשר תקיעת גבעול נענע על כל מנה?

כאן הגיעה לעזרתי הסכין של "KIWI & KOM-KOM" שהיא סכין בצורת גלים שאפשר לחתוך איתה בקלות כל דבר והוא הופך לדקורטיבי.

להמשיך לקרוא

אתיקל קופי קומפני – כשהקפה טוב, מי צריך את ג'ורג'?

נכון, ג'ורג' קלוני תמיד חתיך, גם כשהוא כבר מלבין ונשוי, אבל כשמגיעים לקפה, מה שחשוב זה הטעם (של הקפה, לא של ג'ורג').

"אתיקל קופי קומפני" היא המתחרה הגדולה ביותר של "נספרסו" ושברה את השליטה של "נספרסו" בשוק מכונות הקפה, ואין להתפלא על כך כי היא בבעלות ז'אן פול גאילרד- מי שהיה המנכ"ל של נספרסו, כך שהוא מכיר את כל הסודות הקטנים, ויודע בדיוק איך לשפר את תערובות הקפה ולעשות אותן עוד יותר טעימות.

התערובות של "אתיקל קופי קומפני" – שבע עשרה במספר, מתאימות למכונות הקפה של "נספרסו" כך שאפשר להמשיך להשתמש במכונה, רק לשפר את הקפה. הקפסולות, שנמכרות בסניפי רשת ניו פארם, בחנויות טבע ובאתר האינטרנט של החברה, מגיעות בדרגות חוזק וטעמים שונים, כך שכל אחד יכול לבחור מה שהוא אוהב.

"אתיקל קופי קומפני" (ETHICAL COFFEE COMPANY) הוקמה בשנת 2008 וכנראה הבהילה מאד את נספרסו שבתגובה ניסתה להפעיל המון אמצעים משפטיים ונכשלה, כך שהזוכה הוא הלקוח, שמקבל קפה איכותי במחירים נוחים.

לא רק זה אלא שהקפה הוא אורגני והאריזות שלו מתכלות כך שאפשר לשתות בלב שקט. לתערובות גם תו של "סחר הוגן".

פולי הקפה המשמשים במוצרי "אתיקל קופי קומפני" מגיעים מיבולי הערביקה הטובים ביותר, מקולומביה, מרכז אמריקה, הודו, אתיופיה, קניה ועוד ואבטחת האיכות הגבוהה מקפידה שהטכניקות יישארו אותן טכניקות מסורתיות ואיכותיות של קלייה איטית כדי לשמור על טעמי הקפה ואיכותו.

מבין שלל הטעמים, קיבלתי להתנסות שניים מסידרת "הפרימיום" –

ריסטרטו SUPREME– דרגת חוזק גבוהה מאזור אפריקה, מרוכז במיוחד (עדיף לשתות כאספרסו בספל קטן, אחרת לא ישנים יומיים) ולמארי SUPREME שקיים רק במהדורה מוגבלת אז שווה לנסות לפני שיעלם, והוא בדרגת חוזק קצת יותר נמוכה, מקורו מפפואה גינאה והוא עדין יותר ואגוזי.

לא יכלתי להחליט בין שני הטעמים מכיוון שכל אחד מהם שונה, זה כמו לבחור את מי מהילדים שלך אתה אוהב יותר….

 

המחירים לשרוול בחברה (10 קפסולות) נעים בין 20 ל-24 שקלים

יקב רמת נגב- להוציא יין מהמדבר.

כשאנו מדמיינים כרם ענבים, אנו בדרך כלל רואים מול העיניים משהו כמו טוסקנה ,מזג אוויר קליל, שטוף שמש, הכל רך ועדין ,גשמים יורדים, עלים מבריקים…. מה שאנחנו בדרך כלל לא מדמיינים הוא מדבר.

יין מהמדבר? אפשר בכלל?

אז "יקב רמת נגב" (לשעבר "קדש ברנע" ) מוכיחים שכן, ובגדול.

הכל התחיל מנירה ואלון צדוק, שהתגוררו בסיני עד פינויה ב1979 ואז עברו למושב קדש ברנע שהיה יישוב עובדים חקלאי. בעמל רב הם הקימו תשתיות והחלו את אומנות החקלאות המדברית. העניין ביין החל אצל אלון צדוק כבר בילדותו, כשאביו היה מייצר יין וערק, וחוזק כשזוגתו החליטה לתת לו כמתנה קורס יין, ומאז – יין רב זרם וקמו הכרמים והיקב, וממספר קטן של בקבוקים שנמכרו ואזלו כמעט מיידית, היקב היום מייצר כשבעים אלף בקבוקים מדי שנה, כשהשאיפה היא לאפשר לציבור הרחב, במחירים סבירים, יין בוטיק איכותי. יינן היקב הוא יוגב צדוק, בנם של נירה ואלון, שהתמחה יחד עם רעייתו במשך שלוש שנים בפירנצה, בתחום מדעי היין והגפן, ואחרי שעבדו והתמחו ביקבים מובילים. היום יוגב מייצר יינות אדומים ורעייתו עדן מתמחה ביינות לבנים. לביתם קראו בשם "גפן".

(בתמונה למעלה- היינן יוגב צדוק)

הייחוד של גידול גפנים במדבר הוא האקלים שמאפשר הבשלה מהירה יותר של הגפן ושמירה טובה יותר על החומצה הטבעית שבעינב. השמש הלוהטת של המדבר עוזרת לפרי לצבור סוכר ולרכך את הטאנינים, כך שהיין רך, עגול ומוכן לשתיה מוקדמים. יתרון נוסף הוא ההבדלים הגדולים בטמפרטורה בין היום והלילה והקור המדברי שמעניקים עוצמה נוספת לענבים. בגלל שגם אין הרבה גשם באזור, וההשקיה היא על ידי האדם, אפשר לשלוט בכמויות ולקראת הבציר מורידים את כמות המים כדי לקבל פרי מרוכז יותר בארומה וסוכרים.

הבציר ביקב הוא ידני סלקטיבי, שבמסגרתו קוטפים אשכול שלם וכך שומרים ומפקחים על תהליכי החימצון. הטכנולוגיות הן חדישות – השקייה מלאכותית, העשרת הקרקע בחומרים מזינים וגיזום באמצעים מתקדמים, אבל השיטה עצמה היא הקלאסית – בציר מוקדם כדי לשמור על רמות סוכר ואלכוהול מתונות, ושימור החומצה הטבעית בעינב, מה שיוצר יין אלגנטי ועדין יותר.

התכנסנו ב"טייסטינג רום" בשרונה, תל אביב, כדי לטעום כמה מהבקבוקים שנמכרים כרגע, וגם הצצה ליינות חדשים שעוד לא בוקבקו, ושווה לחכות להם.

בהצצה היו שניים –

רוזה 2014, ושרדונה 2014. מבין השניים , ההעדפה הברורה שלי היתה לשרדונה, שהיה לו טעם אשכוליתי ברור (שמתעדן עם הזמן). אני חסרת סבלנות ליין הזה כשהוא ייצא.

הראשון ביינות המבוקבקים שטעמנו היה "נווה מדבר בלנד אדום" – קברנה סוביניון, מרלו ופטיט ורדו (89 שקלים). כל היינות שטעמנו מהבקבוקים היו מ2011. התסיסה היא בטמפרטורה קרה ואחר כך 14 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי ואמריקאי. התוצאה- צבע כהה ונוכחות בולטת, שיכולה ללוות מאכלים כבדים כמו בשר עתיר שומן.

השני היה הנציג הראשון של סידרת "רמון" – קברנה פרנק (100%) – שכמו שאר חבריו לסידרה, מופק מחלקות קטנות ומובחרות, ועובר יישון של 18 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי. הוא עדין יותר ומתאים לבשרים רזים יותר ולגבינות. אנחנו טעמנו אותו עם גבינות יחסית שמנות מאד, והוא החמיא להן מאד. (מחיר כל בקבוק בסדרת "רמון" הוא 129 שקלים).

השלישי היה פטי ורדו   – מאה אחוזים, גם הוא מתאים במיוחד לבשר כבש או טלה בשל טעמו העז והסיומת הארוכה שלו.

האחרון שטעמנו מהסידרה היה קברנה סוביניון – דרגת ה"כבדות" שלו היתה בעיני בינונית, לא חזק מדי ולא חלש מדי, מה שהולך עם מנות כמו פירות ים או פסטות (וכמובן גם סוגים שונים של גבינות).

בסוף קיבלנו טעימה קלה של יין הקינוח של "רמת נגב"  – שמקבל חיזוק אלכוהולי ומגיע ל17%, ויכול לשמש כמלווה מצויין לקערית פירות למשל, לסיום ארוחה כבדה, של חג, של שבת או בכלל.

היינות כשרים למהדרין ונמכרים בנקודות מכירה רבות, חנויות יין, מסעדות ועוד (את הרשימה ניתן למצוא באתר של "רמת נגב".).

ומה עוד אנחנו לא יודעים על היקב?

היקב הוא אקולוגי – ההשקיה היא במים מותפלים בלבד תוך השגחה על האיכות הנדרשת לגפנים.

בגלל תנאי המקום, אין צורך בהדברות וריסוסים למיניהם, וכך גם הסביבה מרוויחה וגם הצרכנים.

הגזם והגפת חוזרים בחזרה לקרקע, כך שכל ההעשרה היא טבעית.

ומה בין "קדש ברנע" ל"רמת נגב"? היקב (והיין) שהתחילו בשם "קדש ברנע" עברו שינוי ועכשיו השם הוא "רמת נגב" כדי להדגיש את אזור הגידול של היינות – בכל אזור רמת נגב וככבוד לכך שהיקב הזה היה הראשון באזור.

פרטים נוספים על היינות, נקודות מכירה וכו', אפשר למצוא ב- http://www.rnwinery.co.il/

(בתמונה למעלה – עם רוני ססלוב – הבעלים והיינית של "טייסטינג רום").