לז'ול וורן היו "חמישים אלף מיל מתחת למים", ללהקת ה"דריפטרס" היה "מתחת לטיילת" ולתל אביב יש עכשיו את Under52 – לאונג' בר קלאב חדש שמשלב את כל הכיף במקום אחד- אלכוהול משובח, מנות שף, פינות ישיבה, רחבת ריקודים עם מוסיקה מתקדמת וחלל עישון למי שצריך.
ארכיון
יקבי כרמל- כי הלבן הוא האדום החדש.
הקיץ כבר כאן, השרוולים התקצרו, הסנדלים נשלפו והאווירה התחממה, שלא לומר, מהבילה.היינות האדומים שליוו את מנות החורף הכבדות יותר, מפנים את מקומם ליינות קלילים יותר שמתאימים הן למזג האוויר והן למנות הקלילות של הקיץ.
אז "לכבוד הקיץ שהגיע" להקת "גזוז" המיתולוגית אולי "כתבו שיר" אבל לא עדיף יין טוב? – ובמקרה הזה הסידרה החדש של "יקבי כרמל" – מגוון יינות לבנים לשבועות מסדרת SelecteD ויין מבעבע בבקבוק כחול מסדרת Private Collection .
באר שבע- Here WE are
ישנם הרגלים של שנים שמקובלים על כולנו, כך למשל בבר מצווה בבית כנסת נזרוק סוכריות, ביום הולדת נכבה נרות על העוגה, ובחתונה, ובכן, ניכנס, נשלשל את הצ'ק, נאכל משהו (ותודה לאל שזה כבר לא "רבע עוף ובורקס"), נרקוד קצת, ונחזור עייפים אך – די משועממים הביתה, כי כל החתונות בסופו של דבר אותו שטאנץ, גם אם היו יונים פורחות במקום זיקוקים או ההפך.
ומה הייתם אומרים אם הייתי מספרת לכם שעכשיו כשמתארגנים לאירוע לא מספיק לקחת מתנה , מפתחות וסלולרי אלא גם רצוי ומומלץ לארוז בגד ים?
לילות קיץ 1848
אני אמנם עוד לא נולדתי אז, אבל יקב "1848" שהקדים במאה שנה את ייסוד המדינה , הגיע לעולם ומאז הוא רק משתבח. היקב שמקבל את ענביו מכרמים בכל רחבי הארץ משלב מסורות ישנות עם טכנולוגיה חדישה ויוצר יינות חדשים ומפתיעים שמתאימים לכל אירוע. בפוסט קודם סיפרתי על יינות למסיבות, אירועים משפחתיים וחגיגות, והפעם החגיגה היא של כולנו- בואו של הקיץ שמסמל את החופש, השמש והאווירה הקלילה, ואין כמו יינות לבנים להשתלב, בין אם תחת שמשיה ליד הבריכה, או בצירוף שמלת ערב לארוחה חגיגית, בתיאום עם המנות השונות.
"בלדי"- בשר משובח לחג שמח!
(קרדיט לצילום למעלה- צילום זרמון)
כשבני ישראל יצאו ממצרים, הם התגעגעו ל"סיר הבשר". כשארגונים חברתיים מנסים לעזור לעניים הם מפרסמים "אמא , הבטחת לנו עוף לשבת". בשר הוא סמל לשפע, לעושר קולינרי ולשובע, ועם כל הכבוד לטרנדים הטבעוניים/ צמחוניים, בשר נשאר אחד המאכלים האהובים ביותר על הישראלים, אם בתוך פיתה ברחוב או במסעדת ברביקיו יוקרתית.
אחד המנהגים הישראליים ביותר הוא ה"על האש" ולא משנה אם הוא מכונה "גריל", "ברביקיו " או כל שם אחר, בסופו של דבר מדובר בנתחי בשר שונים שמונחים על אש (או על גז) ונצלים בדרגות הכנה שונות, לפי הטעם.
תל אביב פינת אדיס אבבה
צלחת גדולה ובתוכה ערימות של תבשילים: מה הקונוטציה הראשונה? בדרך כלל אוכל הודי. טעמי ה"טיול שאחרי הצבא" חזרו לארץ עם השבים והפכו לטעמים מוכרים ואהובים בארץ. אבל צלחת של תבשילים וטעמים שנאכלים בידיים בעזרת לחם דק אינם רק קולינריה הודית אלא גם אתיופית, שהיא פחות מוכרת בארץ למרות שגלי העלייה בשנות ה-90 הביאו איתם הרבה עולים חדשים על מטבחם.
"באלינג'רה" (באמהרית "חברותא") ממוקמת בכרם התימנים, בלב תל אביב. המקום קטן וניתן לשבת בו בחלק הפנימי או בחלק החיצוני הצופה אל רחבה רומנטית. את פנינו מקבלת פנטה פראדה היפיפייה, בכיסוי ראש מסורתי. כשהגענו למסעדה, בשעות הצהרים, היו שם יוצאי אתיופיה שבאו לטעום את הבית, לצד משפחה עם תינוק שנשנש אנג'רה בחתיכות קטנות, זוג רומנטי שחלק צלחות ולקוחות קבועים כולל אחד שהוא כל כך קבוע שהוא כבר בשלב המצאת המנות למסעדה.
התפריט כולל מנות השייכות לשני אזורים באתיופיה, האזור הכפרי שהוא ה"הארד קור" של טעמי המדינה, תיבול עז, חריפות ומרקמים דומיננטיים, ואזור אדיס אבבה העירוני, שטעמיו עדינים יותר והוא מתאים למי שמתקשה עם אוכל חריף.
בתפריט מנות בשריות שהן בעיקר תבשילים של עוף ובקר, ומנות טבעוניות. הכוכבת הגדולה והבלתי מעורערת של המסעדה היא מנת ה" באלינג'רה" שמגיעה בווריאציה אישית או זוגית ומותאמת לדרישות הסועד, במקרה שלנו "צמחוני ולא חריף". קיבלנו מגש גדול שרופד בלחם האנג'רה המפורסם ועליו תלוליות של שני סוגי עדשים (אחד חריף מעט), חומוס וחומוס גרגרים, תבשיל מנגולד, תפוחי אדמה מבושלים עם גזר וכרוב ועוד ממגוון התבשילים שהתבשלו כל העת בסירים שעל הכיריים.
שיטת האכילה אמורה להיות תלישת הלחם מהקצה פנימה תוך צביטה של התבשיל שמעוניינים לאכול, והיישר אל הפה. אין צורך בסכו"ם (אם כי אם תבקשו בוודאי שתקבלו). קיבלנו אקסטרה אנג'רה לניגוב השאריות.
צלחת נוספת שהגיעה אלינו הכילה מנת חציל בטחינה אתיופית אותנטית עם גרגרי חומוס וסלסה אתיופית, ואם הייתי צריכה לאפיין את טעמה הייתי מציינת אפילו ניצוץ של מתקתקות. בנוסף קיבלנו גם קערית של "דארו", לחם אתיופי בתיבול כורכום.
בזמן שטעמנו את המנות השונות, פנטה סיפרה לנו כי הישראלים פתוחים מאד לטעום מאכלים חדשים וכי אין צורך להתאים את המנות לחיך הישראלי מכיוון שהם דווקא מחפשים את האותנטיות.
עוד אחת מההעדפות של הקהל הישראלי היא מזון בריא, והמטבח האתיופי עונה על הדרישה הזו בגדול מכיוון שקמח הטף שממנו מכינים את האנג'רה נחשב למזון על שכולל חומצות אמינו שחיוניות לבריאותו של אדם, ביחד עם ברזל, מגנזיום, חלבון, וויטמינים וסידן, ובנוסף לכך הוא לחם נטול גלוטן כך שגם מי שרגיש או נמנע מגלוטן יכול להנות ממנו. המרקם שלו ספוגי, מזכיר קצת לחוח תימני, והוא מקבל באהבה את הרטבים והתבשילים שעליו.
באתיופיה לא מקובל לאכול קינוח, קונספט שעבור ישראלים רבים הוא מוזר לחלוטין, וכדי להשביע את התשוקה למתוק שאחרי הארוחה, פיתחו ב"באלינג'רה" קינוח שיספק את הצורך הזה אבל עדיין ישמור על הבריאות, בשם "אנגוצ'ה" – פנקייקים קטנים עשויים מקמח טף שמלוטפים בדבש או סילאן (בגירסה הטבעונית). אם מצרפים קפה אתיופי או תה מדובר בסיום קליל לארוחה.
המטבח האתיופי הבריא, עם שלל האפשרויות הטבעוניות או בשריות, והלחם הקליל מתאימים מאד למזג האוויר הישראלי, כמו גם למזג של הישראלים עצמם, שאוהבים להתנסות ואינם מקובעים רק על מה שהם מכירים. ישנה אפשרות גם ל"טייק אווי" ובקרוב גם שירות משלוחים ויש גם אופציה נוספת מלהיבה במיוחד של שירות הקייטרינג של המסעדה שמביא את המטעמים האתיופיים לאן שרוצים, ביחד עם הדגמות של הכנת מנות במקום, טקס קפה ועוד. ואני מקנאה בעובדי חברות ההייטק בסביבה שמזמינות שירות כזה בימי חמישי כדי לסיים את השבוע בטעם טוב.
"באלינג'רה" – רחוב מל"ן 2, כרם התימנים תל אביב
מסעדה אתיופית אותנטית.
טלפון: 03-5252552
מחיר ארוחה ממוצעת לסועד: 50 שקלים.
גישה לנכים: יש
ארוחות עסקיות: יש בכל ימות השבוע כולל יום שישי, בשעות הצהרים.
שעות הפתיחה: בימים א-ה 12:00 – 23:00
יום ו' 11:00 – שעה לפני כניסת השבת
מוצאי שבת- החל משעה לאחר יציאת השבת.
המסעדה כשרה.
הפסח הזה, החיים הם כמו קופסה של שוקולד (לינדט)
כשהדיילת החיננית של "לינדט" הציעה טעימות שוקולד בסופר, לא היה אחד שסירב לקחת. שוקולד הוא האהבה האולטימטיבית של כולם, בכל גיל, מכל מין, ומכל טעם קולינרי.
שוקולד מהווה אפרודיזיאק למבוגרים, פינוק לילדים, נחמה לזקוקים לה ויצירה למי שמכין אותו. מותג " Lindt" קיים מאז 1845, כשהמגדנאי דויד שפרונלי שוורץ ביחד עם בנו רודולף מחליטים לנסות ולייצר שוקולד לפי מתכון איטלקי שגילו. בשנים הקרובות השוקולד משתכלל ורודולף מצליח לפתח מתכון לשוקולד שיהיה משובח בהרבה מהשוקולדים שהיו קיימים אז מבחינת ארומה ותכונות המסה. השוקולד שהוא מכין כולל טעמים עדינים ואת המרקם האהוב והמוכר עד היום. השוקולד מתפרסם בכל רחבי העולם.
"קפה נטו רעננה" – נטו טעם, נטו מהדרין.
לרשת "קפה נטו" מספר סניפים, אולם רק שניים מהם סניפי "מהדרין". הבולט בהם הוא סניף רעננה, שממוקם ב"מרכז גולן" , פינת חמד רעננית עם שפע חנייה נוחה חינמית ושני חללי ישיבה גדולים ומרווחים.
הצצה בתפריט מגלה כמה דברים מעניינים- ראשית, למרות ששמו של המקום רומז על "קפה" (כי ב1994 כשהרשת הוקמה, המטרה היתה קודם כל קפה איכותי, מקסימום לצד מאפה או כריך), מדובר במסעדה לכל דבר, שכוללת הרבה מנות מבושלות לצד סלטים, כריכים, מאפים, ארוחות בוקר שמוגשות כל היום (!), מנות דג וקטניות, פיצה ופסטות, שייקים ומשקאות חמים ועוד.
כמו תמיד כשאנו מוזמנים לטעום ממטבחה של מסעדה, אנו משאירים את הבחירה בידי הצוות ומעולם לא התאכזבנו. במקרה של "קפה נטו" רק היינו חייבים , כחובבי ברזיל מושבעים, את שני השייקים שמבוססים על פרי האסאי – " שייק ברזיל" שמבוסס על אסאי, גרנולה, בננה וחלב, ו"שייק אסאי" שמבוסס כולו על הפרי עצמו. (מחירי שני השייקים 29 שקלים לכוס גדולה). בלגימה הראשונה כבר חזרנו לרחובות ריו דה ז'נירו (אלוהים, תן לי עכשיו גווארנה ונסגור עניין!) והשייקים היו מרווים (ניתן לבקש על בסיס חלב, מים, מיץ פירות או חלב טבעוני מסוגים שונים) ומרעננים בערב אביבי זה.
לשמח לבב אנוש כבר 170 שנה!
יין נמצא איתנו מאז ומתמיד, מלווה את חיינו באספקטים דתיים או חברתיים, קולינריים או אישיים, תמיד שם.
הרמת כוסית היא טקס בכל חברה כמעט, אם מדובר ב"לחיים" או ב"צ'ין צ'ין".
בתרבות הישראלית המודרנית יין מלווה ארוחות חגיגיות, ערבים רומנטים וכמובן ערבי שבת ומוצאי שבת בקידוש ובהבדלה, וכמובן מככב בחגי ישראל, אם במצוות "עד דלא ידע" בפורים או בארבעת הכוסות של פסח.
חלפו הימים שבהם הסתפקנו ביין קידוש זול מטורף במתיקותו, או מה שמכונה בסלנג הישראלי "יין פטישים", והישראלי היום בוחר בקפידה את היין שלו, שיהיה איכותי, מיקבים שיודעים את העבודה ושיתאים לאירוע או למנה שמשוייכים אליו.
הזהב של ערד.
שעה וחצי של נסיעה נינוחה מ"מדינת תל אביב" שוכנת ערד, עיר קסומה שהיא ממש לא רק תחנת עצירה בדרך לים המלח או לאילת, אלא אתר תיירותי גדול שכשמגלים כמה פעילויות ואוצרות יש בו, מבינים שצריך להגיע לפחות לכמה ימים כדי לקבל טעימה מהמקום.
רוצים דוגמאות? ביקרתי בעיר ליום אחד וטעמתי על קצה המזלג חלק מהאפשרויות הגלומות בעיר, שמתאימות לכל בני המשפחה, בין אם הם מייטיבי לכת או מייטיבי לסת, חובבי שופינג או טבע, יש הכל.
מבחינתי, כשאני שומעת את המילה "שופינג" אני כבר לא כך כל שומעת את המשך הטקסט ולכן היה טבעי שהתחנה הראשונה שלי בעיר תהיה ב"צים סנטר"- מרכז הקניות הגדול באזור, שיש בו כל כך הרבה אפשרויות, שהייתי חייבת לכתוב עליו פוסט נפרד