כל מי שמכיר אותי יודע שהבחירה המושלמת שלי עבור יום הולדת (ובעצם עבור כל יום בשנה) מורכבת משני חלקים- שניהם מתחילים באות ס'- "ספא" ו"סלסה".
וחגיגת יום ההולדת שלי השנה התחילה במקום הכי מפנק בארץ- "ספא אקויה" ו"חמי יואב".
איך זה עובד? מדובר במתחם ענק בלב אזור יהודה, שכולו מוקדש לחיים הטובים, ובהחלט אפשר היה לעשות שם את הפרסומת של "לפנק לפנק לפנק" כי זו בדיוק המטרה.
אז בחלק הראשון סיפרתי על כמה מקומות שהייתי בהם באזור העמק, שמשתתפים בפסטיבל "טעמים בעמקים", אבל יש עוד הרבה….
אחרי שהתבשמתי מניחוחות התבלינים ב"חוות דרך התבלינים" (וכמובן שגם רכשתי הביתה כמה דברים), התחנה הבאה היתה קריית טבעון- חנות היין והמעדנים "בקבוקים". לחנות יש שני סניפים- אחד ברמת יישי (שם גם ייערכו ארוחות מיוחדות של הפסטיבל) והשני בקריית טבעון שמשמשת גם כבר יין קטן. את פנינו קיבלה סמדר עזרא שחם- שכמה שהיא צעירה, מאחוריה כבר רזומה עשיר באהבת יין. בחנות יש מבחר גדול של יינות ואלכוהול מכל העולם במחירים ידידותיים מאד, וגם הרבה ייצוג למבשלות בוטיק ישראליות (יש כבוד!).
הגשם יורד ומרווה את האדמה וארץ ישראל מתכסה בירוק של פריחה ולבלוב. השמש יוצאת והשמים מתבהרים, כל התנאים המושלמים לטיול בעמקים. ועכשיו יש גם סיבות נוספות לטייל בעמק- בין התאריכים 29 לינואר עד 11 לפברואר מתקיים בפעם השלוש עשרה (בר מצווה!!) פסטיבל "טעמים בעמקים" ולא להאמין כמה דברים הוא כולל בתוכו.
נסעתי להכיר ולטעום ממש מעט ממה שיהיה בפסטיבל, ואני בטוחה שאחזור לעמקים בפסטיבל עצמו, כי נשאר לי ממש "טעם של עוד".
אני לא גדלתי על קוסקוס. בבית הפולני שלי זה לא היה קיים. כשבגרתי והכרתי מטבחים אחרים, התיידדתי עם הקוסקוס ביחד עם הירקות והרוטב שעליו, והרבה פעמים העדפתי זאת פשוט כמנה עיקרית ולא כתוספת.
המצחיק הוא שכשנסעתי לברזיל, שם נולדתי, גיליתי את ה"פארופה"- אותם גרגרים מקמח מניוק או מקמח תירס, שמכינים אותם בדיוק כמו קוסקוס בעבודת יד. והכי מצחיק? בברזיל כשמגישים פארופה לתיירים, מציגים להם באנגלית כ"יזרעלי קוסקוס".
יש משהו בעדשים השחורות, אולי במרקם, אולי בצבע ואולי בפריכות, שהופך אותן לכל כך נעימות על הלשון בקונסטלציות שונות- חמות בתוך תבשיל או מרק, או קרות בתוך סלט, ממש כמו סוג של חטיף. ואם הן אורגניות טבעיות- מה טוב.
"תבואות" מביאות את העדשים השחורות האורגניות, שמכונות "קוויאר בלוגה" בגלל המראה, הטעם והמרקם שמגיעות מצרפת ומפנקות לנו את החורף (אם כי אשמח לפגוש אותן גם בקיץ!).
חברת "אחוה" אולי מתמחה בין השאר גם בעוגות ומאפים אבל היא בטח לא שוקטת על השמרים. (כן, אני תמיד אוהבת לפתוח פוסט במשחקי מילים…). וכן- זה גם נכון- ב"אחוה" אוהבים לצאת עם חידושים וגרסאות מעניינות למוצרים כדי שיהיה לנו גם טעים וגם מעניין.
הפעם שני מוצרים חדשים הגיעו אלי-
הראשון מלוח- טחינה, ולא סתם טחינה אלא "טחינה בטחינה עדינה". למה הכוונה? התהליך משופר בעזרת טכנולוגיות חדשות והטחינה של זרעי השומשום (שלא הושרו במלח ולא הוסף להם מלח) היא עדינה במיוחד ויוצרת מרקם מלטף ומפנק.
כמה עובדות:
קודם כל- כולנו קודם כל אוכלים עם העיניים, האוכל צריך להיות יפה ומזמין כדי שנתגרה לאכול אותו. שנית- לפחות בענין פירות- כולנו די עצלנים, להתחיל לקלף ולפרוס נראה מסובך מדי . שלישית- כמה אפשר לשבת בכינוס עובדים ולאכול את אותן בורקס? רוגלעך בהרמות כוסית, פיצה בישיבת צוות? מה עם משהו יותר טעים, יותר יפה ויותר בריא?
אז כדי לפתור את הדילמות האלה ועוד הרבה אחרות- מתייצבת לעזרתנו עדן בן חיים מ"פריליק"– משלוחים של כל מה שטעים בפה וכיף בעיניים, לאירועים מיוחדים וגם ליומיום.
בלב ההומה של תל אביב- ברחוב אבן גבירול 90, ממש מול רחבת העירייה, הוא נמצא- הוא פריך מבחוץ ורך מבפנים, הוא אהוב על גילאי שנה עד מאה ועשרים לפחות, הוא מוכר בכל העולם ומכונה אחרת בכל מקום- והאמריקאים אפילו נוטים לשנות לו את השם כשהם מסוכסכים עם הצרפתים מדי פעם, הוא מצטרף בכיף לכל ארוחה והוא מפורסם בהולנד בדיוק כמו קבקבי העץ וטחנות הרוח- הצ'יפס.
כן, את הכותרת יש לקרוא במבטא איטלקי מתנגן כיוון שבטעמים איטלקים עסקינן.
בחבילה החודשית, בסימן חורף, הגיעו שני סוגי פסטה מסדרת פסטה פרימיום, ביחד עם קופסת שימורי פטריות חתוכות וצנצנת של שום כתוש קפוא.
כאן הצטברו מספר נתונים- נמאס לי מרטבי שמנת ומרטבי עגבניות , אני רוצה משהו טעים, ובעיקר "השעה תשע בערב, ארוחת הצהרים היתה לפני תשע שעות ומאז סיימתי יום עבודה, הלכתי לאימון, הלכתי לקניות בשופרסל ואז חזרתי הביתה- הכל במזג אוויר לא ידידותי בעליל ואין לי סבלנות של ממש להשקיע".
