את התערובות של "נווה תבלין" הכרתי לפני כמה חודשים, כשהפכתי מנת כבדים סתמית לחוויה קולינרית בקלי קלות.
הפעם התחדשתי לכבוד יום העצמאות במוצרים מסדרת "תערובת תיבול מעולה " באריזה חגיגית במיוחד ומעוטרת בדגל ישראל, המתאימים במיוחד ל"דיאטת יום העצמאות" שהיא במילים אחרות "על האש" בבוקר, "גריל" בצהרים ו"ברביקיו" בערב. להמשיך לקרוא
זה לא סוד שלפני שאנו טועמים עם הפה, אנחנו אוכלים עם העיניים, ומנה שנראית טוב גם תמשוך אותנו לטעום אותה.
חג השבועות כבר מבצבץ בקצה החודש, ולמרות שעדיין לא נתחיל להכין את עוגות הגבינה, אבל את התוכניות לאירוח ולעיצוב שולחנות החג, שיהיו גם יפים וגם טעימים, כבר מתחילים לתכנן.
בנימה אישית- אני ברזילאית חובבת בשר, בשבילי ארוחה קלה זה סטייק 400 גרם מינימום, והסיכוי שאעבור לצמחונות, שלא לומר טבעונות, הוא בערך כמו הסיכוי שלי להיות אישתו השניה של הנסיך (המהמם) ויליאם, אחרי שיעזוב בשבילי את קייט ואת כס המלוכה העתידי.
כשקיבלתי להתנסות את המוצר החדש של "טבעול" מסדרת "הבישולים" הייתי ספקנית – תחליפי בשר מעולם לא משכו אותי, ואין מצב שתחליף כלשהו יגרום לי להתבלבל בינו לבין בשר.
ב"איגרא רמא" התל אביבית החדשה, רק ארבעה חודשים וכבר מלאה עד אפס מקום, החליטו לתת כבוד לירקות . הירקות מובאים למסעדה היישר מהחקלאים בשדה, ללא תיווך של ספקים, בשיא הטריות והאיכות, והתפריט, שמודפס פעמיים ביום כדי שיהיה מעודכן, מציג מנות ירקות מגוונות לפי התוצרת האיכותית, העונתית והטובה ביותר,
זה לא סוד שהירקות הנמכרים ברשתות השיווק עוברים תהליכים רבים שאולי מאריכים להם את חיי המדף, אבל מעלימים את הטעם בדרך. אין אדם שלא מתגעגע לירקות של ילדותו, על ניחוחם, טעמיהם, הפריכות והמרקם.
לעיתים נדמה שהתרגלנו לכך, ואם אנו אוכלים ירקות זה בדרך כלל כתוספת למשהו, ולא כמוקד הענין, ולכן משקיעים בהם פחות מבחינת ההכנה וההגשה.
ב"איגרא רמא" נותנים כבוד לירקות, כמעט ממציאים אותם מחדש. הגישה הזו ננקטת גם כלפי תוצרת הים, דגים ופירות ים שמובאים היישר מהרשת אל הצלחת, במנות "עירומות" – מנות שאין בהן שום דבר מלבד הדג או פרי הים, להבליט את יופים, טעמם, איכותם וטריותם.
גם בנושא המשקאות הגישה היא לתוצרת מקומית ותפריט היינות והאלכוהול כולו מבוסס על תוצרת הארץ, בדגש על יקבים קטנים כמו כרם שבו, כרם שיזף, פלדשטיין, סוסון הים ועוד. מתוך התפיסה הזו אין במקום משקאות קלים דוגמת קולה או ספרייט.
הסקרנות הובילה אותי להתנסות בתפריט של "איגרא רמא" כי מה כבר אפשר לעשות עם ירקות? את התשובה מספק השף ענר בן רפאל, שבונה מנות ייחודיות, מצולחתות לעילא, הנותנות כבוד לחומר הגלם.
פתחתי את הערב בסיידר אגסים של "חמוטל ותומר", יצרני סיידר ומיצי פירות מפירות איכותיים שנשרו בקטיף או לא היו "יפים מספיק" בשביל רשתות השיווק. הסיידר היה מרווה ושבעת אחוזי האלכוהול שלו עשו סיפתח מצוין להמשך.
המנה הראשונה היתה מה"עירומים" – סשימי אינטיאס (שמגיע לפי משקל), לצד קנקן זעיר של שמן זית, פרוסת לימון ופלפל חריף. הרעיון הוא שכל אחד יכול "להלביש" את הדג כרצונו. מאחר והמנה היא "עירומה" גם אין היכן להסתתר, והטריות ממש זועקת מתוך הדג.
בקערית עגלגלה הגיעה מנת "צזיקי צנוניות וג'ינג'ר". יש אפשרות להזמין גם לחם ולהשתמש בצזיקי כממרח, אני העדפתי לוותר על הלחם ופשוט לאכול בכפית. למעשה מדובר על גירסה שונה של הצזיקי הקלאסי שעשוי מיוגורט ומלפפונים חתוכים. המרקם מפתיע בהתחלה אבל עוקץ הג'ינג'ר וחרפרפות הצנוניות יוצרים חוויה חדשה.
המנה הבאה היתה מנת הדגל של המסעדה "ירקות עונתיים על יוגורט". המתכון הוא פשוט – לוקחים את כל הירקות שיש במלאי, חלקם במצב חי, חלקם מאודים או מבושלים, כל מה שיוציא מהם את המיטב, ביחד עם אגוזי פקאן קצוצים, ומניחים על יוגורט המתובל בזעתר וסומק, כשהוראות האכילה הן ההפך מסלט ואומרות "לא לערבב!" במקום זאת צריך לדחוף את הכף לתחתית הקערה ולהרים עליה בכל פעם ירק אחר, העטוף ביוגורט. התוצאה היא חגיגה של רעננות, פריכות שאין דומה לה, ובעצם לא רק שכל נגיסה היא אחרת, גם אם נגיע בכל יום אחר בשבוע למסעדה, נקבל מנה שונה. למרות שלא הזמנו לחם שילווה את הארוחה ,זה לא מנע את ניגוב התחתית מכל הרוטב שנשאר באמצעות הכף.
אחרי סלט קריר, המנה הבאה הייתה חמה היישר מהתנור – כנאפה קישואים וגבינות, שהוגש ביחד עם סלט קישואים, מיזונה ויוגורט מתובל. מנה נדיבה של כנאפה פריכה ובתוכה אוצר לוהט של גבינות. את הלהט אפשר היה לאזן עם הסלט שבו כיכבו קישואים נאים. היוגורט שהוגש בצד איפשר שליטה על הכמות שנלוותה לכל ביס.
בקערה נוספת הגיעה מנת נשנוש מבחינתי ,קלמארי על הפלנצ'ה, שכן, כשמה כן היא, ערימה של קלמארי שהוקפצו והוגשו. כל שנלווה אליהם היה פרוסת לימון. וגם לא היה צריך יותר. בדרך כלל אנחנו רגילים לקלמארי מצופה בפירורי לחם או משהו דומה, אבל ב"איגרא רמא" נצמדים למסורת העירום, ומספקים את טעמי הקלמארי נטו.
המנות הבאות המשיכו והוכיחו שניתן להכין מירקות מנות מרתקות ויפיפיות – כשהראשונה היתה עגבניה מטוגנת בציפוי פירורי לחם, לצד גבינת עיזים "של נינה" המיוצרת במיוחד למסעדה ומוגשת חמימה, ושתיהן שוחות בתוך מרק עגבניות קר עם צ'ילי. הניגודים הרבים של המנה , הלכאורה מאד פשוטה, היו מרתקים – החום מול הקור, הפריכות של הקראסט מול רכות המרק, חלביות הגבינה מול האדמתיות של העגבניה.
המנה השניה היתה מה שמכונה "אוכל מנחם" – קולורבי צלוי ברוטב חמאה, מרווה ויין לבן. בדרך כלל קולורבי מופיע בתפריט כירק של סלט בצורתו הקשיחה, ואילו במנה הזו הקולורבי היה רך כמו תפוח אדמה במדורה, ואם לא הייתי יודעת באיזה ירק מדובר, לא היה שום סיכוי שאזהה אותו.
הקינוח היה לא קשור לנושא, אבל כמו שאמר שף ענר "הייתי מוכרח" , והמדובר היה בבסבוסה, שכמובן חייבת להגיע עם טוויסט. על הצלחת היתה פרוסת מאפה גדולה, מספיקה לשני אנשים לפחות, עם שכבה עבה ונדיבה של קרם המורכב מיוגורט שהוקצף עם שמנת מתוקה וצומצם לכדי מרקם סמיך ומעל קיבל זרזיף של דבש ולואיזה. המתיקות היתה מאד עדינה, קפה קטן ליד והפינה נסגרה.
איגרא רמא
ברנר 2 תל אביב
טלפון: 03-7787533
שעות פתיחה: א-ה 12.00-16.00 , 19.00-23.00
ו – 12.00-16.00
שבת סגור
גישה לנכים: לחלל הפנימי
מתאימה ל: צמחוניים, טבעוניים (ניתן לטבען גם מנות שאינן כאלה במקור), ילדים ומשפחות., וכמובן הציבור הרחב.
כשרות: לא כשר
בלב ראשון לציון, בצמוד לבנין העיריה, ניצב ה"אספרסו בר" – בית קפה מסעדה שהקונספט שלה הוא "שפע". זו המילה המשמעותית בהחלטות של יוסי גלוש, הבעלים של המסעדה, שהגיע מיפו ובנה תפריט שנע על הקו של טריות ונדיבות.
יפו, או ליתר דיוק נמל יפו מגיעים היישר לצלחת בדמות דגים ופירות ים, שעוברים טיפול אוהב בידיו של שף המסעדה עלי זועבי, שבחמשת השנים האחרונות היה השף של מסעדת "קלמטה" ביפו, ולפני כן שימש כסו שף ב"יאסו" של השף אביב משה.
המסעדה רחבת ידיים ומוארת מאד, הבר ניצב במרכז ואביזרי רטרו שונים ממוקמים בתוך נישות לצד השולחנות.
פתחנו באלכוהול – יין מרלו של "תבור" בשבילו וקוקטייל המכונה "אקזוטי" בשבילי, שהתבסס על מיצי הדרים, ביחד עם מונין אבטיח וודקה. פתיחה מרעננת שפתחה לנו את התאבון להמשך.
לחם הבית הוא חובה כמעט בכל פתיחה של ארוחה, וב"אספרסו בר" מדובר על לחם דגנים חם ופריך, שהגיע לצד שמן זית וחומץ, וקערית זיתים מתובלים. בקונסטלציות אחרות כמו בארוחת הבוקר הוא מגיע עם מטבלים שונים, כולם תוצרת המקום, כולל אפילו הממרחים והריבה.
המנה הבאה היתה "מיקס פירות ים מטוגנים" – קלמארי ושרימפס שטוגנו והוגשו לצד איולי לימון. בתפריט המנה מופיעה תחת ה"עיקריות" אבל היא יותר מנת נשנוש כייפית שבה זנחנו את הסכו"ם והנימוס וצדנו את פירות הים בעזרת האצבעות. גם הקלמארי וגם השרימפס היו פריכים מחוץ, כשהציפוי אינו משתלט, ועשויים היטב בחלקם הפנימי.
עוד בראשונות – "סלט יווני" קלאסי של מלפפונים, צנוניות, בצל סגול, עגבניות שרי ,זיתי קלמטה, שקדים ברוטב וינגרט, בזיליקום וגבינת פטה. הקערה גדולה, הירקות טריים ופריכים, לא רצינו להתמלא יותר מדי בסלט אבל למי שמחפש ארוחת צהרים קלילה שלא תכביד עליו בהמשך, או רוצה משהו בריא במיוחד, הסלט היווני הוא בהחלט אופציה מומלצת.
שמרתי את הטוב ביותר לסוף, ובמקרה של "אספרסו בר" מדובר על "חציל בלאדי" – חציל צלוי על הגריל ומוגש עם צנוניות, גבינת פטה, גמבה ואיולי בזיליקום. החציל היה בטעמי עישון עדינים, ובשילוב עם הירקות והגבינה יצר מחית מפנקת, שנוגבה עד הסוף בעזרת לחם הבית.
בעיקריות דגמנו משתי המחלקות- הדגים והבשר, בדמות "פילה דג על הגריל" – שבמקרה שלנו היה לברק , ומגיע עם פירה תרד , וסטייק אנטריקוט (200 גרם) שמוגש עם תפוחי אדמה בתנור, צ'ימיצ'ורי ועשבי תיבול. גם במנות אלו ניכר מוטו ה"שפע" והן היו נדיבות ועשירות. הבשר היה עשוי בהמלצת המקום "מדיום" (שמבחינתי זו המלצה גורפת לכל מנת סטייק באשר היא- לעולם לא לעבור את מידת העשייה הזו) והיה מדוייק. כמובן שאפשר לבקש כל מידת עשייה רצויה.
למעשה, ההקשבה ב"אספרסו בר" לבקשות הלקוחות כל כך ממוקדת שלא רק שהחליפו לנו תוספות בהתאם לטעמנו, אלא גם אפילו עמדו באתגר של ה"קפה עם שמנת כמו שמתאים לאוכלי תזונה קטגונית " שהציב להם בן הזוג.
אז הקפה היה שלו, ואני ביקשתי, קיבלתי ונהניתי מסחלב חם עם אגוזים, קוקוס וכמה קינמון שרק ארצה.
לקינוח באווירה יפואית הוגשה לנו כנאפה כולל הגבינה הנמתחת קומפלט, ובמידת מתיקות בינונית בדיוק כמו שאני אוהבת.
במסעדה מוגשות ארוחות בוקר מיוחדות הכוללות מאזטים רבים, כולם מעשה בית- טבולה, לבאנה, חומוס, פלאפל, ריבות ועוד.
אספרסו בר- בית קפה מסעדה
כתובת: זד"ל 5 ראשון לציון
שעות פתיחה- בכל יום משמונה בבוקר עד עשר בלילה.
טלפון: 03-9568313
המסעדה מתאימה לכולם – יש מנות בשריות וצמחוניות, ומנות שמתאימות לילדים.
גישה לנכים – יש
המסעדה איננה כשרה
בית הבד "שמנא" במושב חגור ידוע בשמנים המשובחים שלו, שגורמים לאנשים להגיע מכל קצות הארץ כדי להצטייד בשמן איכותי.
כעת, כשהסתיים המסיק, למי שמגיע ל"שמנא" מצפות הפתעות נוספות בדמות סדנאות מרתקות המשלבות את שמן הזית המובחר בסוגי תבשילים ומנות שונות.
בכל סדנא מופיע שף או בשלן שמלמד פורנטלית הכנת מנות, מחלק טעימות ומשיב על שאלות, כל זאת ללא תשלום , ועל הדרך אפשר לקנות את מיטב המקום, שכולל לא רק שמנים אלא שפע של מוצרים איכותיים נוספים.
לא להאמין, פסטיבל חווית "טעמים בעמקים" חוגג בפעם ה15, להלן "ט"ו" , להלן ה"פסט"ובל".
הפסטיבל שנפתח באירוע חגיגי ב13 בינואר בשמונה בערב באירוע פתיחה במוזאון העמק בקיבוץ יפעת, ונמשך למחרת – ה14 לינואר, ועד ל25 לינואר 2019, אירועים מבוקר עד ליל, שפועלים על כל החושים- מהמוסיקה לאזניים, הסדנאות לידיים, התערוכות לעיניים ואיך אפשר בלי הקולינריה לחוש הטעם והריח?
כדי להתכונן כמו שצריך לפסטיבל, יצאתי לטעום טעימה קטנה ממה שמחכה למבקרים ברי המזל.
את הבוקר התחלתי ב"קפה 79" בקיבוץ הסוללים. מדובר בעגלת קפה היושבת על הדרך של ארבעה מסלולי אופניים "סינגל" – שמשית, ריש לקיש, הסוללים ואלון הגליל.
כשאומרים לי שהמבורגר מסוים הוא "אחד מעשרת ההמבורגרים הטובים בעולם" (לפי "ביזנס אינסיידר"), וכשרשת זוכה בפעם העשירית ברציפות בתואר "ההמבורגר הכי טעים בתל אביב" ("טיים אאוט") אז ברור שאני חייבת לבדוק במה מדובר.
בדרך כלל כשאנו חושבים על המילה "שמן" האסוציאציה שלנו היא אחת מהשתיים – או שמן זית או "כל השמנים האחרים" שאיכשהו נכנסים לנו לאותה קטגוריה- שמן קוקוס, שמן קנולה, שמן תירס, הכל הולך ואין לנו ממש מושג מה טוב יותר ובריא יותר.
