אין ישראלי שמבקר בחוף המזרחי של ארצות הברית ולא קופץ לביקור בעיירה "הרשי" ובמפעל השוקולד. העיירה שנוסדה סביב המפעל כוללת בית ספר יוקרתי ליתומים שנוסד על ידי מייסדי מפעל "הרשי"– מילטון הרשי ואשתו קתרין, וגם מגורים וכל מה שצריך לעובדי המפעל.
מפעל "הרשי" קיים כבר יותר ממאה שנים והביא לעולם את ה"נשיקות" המפורסמו, חטיפי "ריסז" הפופולאריים , חטיפי m&m שהומצאו במיוחד בשביל חיילים כדי שיוכלו להנות משוקולד שלא נמס בכיסים ועוד.
אני מאד אוהבת עשבי תיבול. במקום שבו אישה שמחה לקבל זר פרחים, אני מאד שמחה לקבל זר כוסברה. אממ-מה? בגלל שאנחנו מעט אנשים בבית, כל פעם שאני קונה צרור עלים, אנחנו משתמשים בערך בשליש, מנסים לשמור על השאר בעזרת כל מני עצות סבתא כמו נייר סופג, איחסון בקופסאות מקופסאות שונות, קיצוץ, מה לא, והתוצאה- כפולה- גם העלים נובלים ומוציאים ריחות דביקים ולא נעימים, וגם כשצריך- אין, למרות שהיינו בטוחים שיש בבית .
קחו מוצרי גלם איכותיים שעומדים בתקנים המחמירים ביותר, שלבו אותם עם טכנולוגיות חדשניות, נסיון של 78 שנים וראש יצירתי במיוחד. מה קיבלתם? "מעדני מיקי". וככאלה שיש להם ראש יצירתי, תמיד יש רעיונות לטעמים ושילובים חדשים, שחס ושלום לא יהיה משעמם בפה.
לכל עדה ולכל עם יש מרק משלו מסוגים שונים- מרק צח או מרק נזידי, מרק שמרכיביו מרוסקים או בחתיכות, קונסומה או מוקרם, עשיר או פשוט עם שקדי מרק , ממרק העוף של סבתא ועד ביסק סרטנים, ממרק העדשים שנמכר תמורת בכורה ועד בויאבז צרפתי, בורשט וצ'ורבה- הכל שם.
הבעיה- כשבאים הביתה בגשם, לא תמיד יש בבית את כל המרכיבים למרק שאנחנו רוצים ולא תמיד יש לנו גם זמן להתחיל לערבב כל מני תבלינים כדי שיצא לנו טעם טוב ולא רק מים חמים. אבקות המרק תמיד היו פתרון, ועל הדרך גם שימשו לתיבול, שוב מאותה סיבה- לחסוך התעסקות עם הרבה תבלינים, הטעם כבר כאן.
בארץ יש תעשיית יין פורחת, תעשיית בירה משגשגת, אולם מזקקת וויסקי כחול לבן לא היתה בסביבה עד שהגיעו "מילק אנד האני" והשיקו את המזקקה הישראלית הראשונה.
הגעתי לבדוק, לטעום ולחוות את "מילק אנד האני"– מזקקת הוויסקי הישראלית הראשונה, שממש בדקות אלה ועד שנת 2019- המהדורה הראשונה של הוויסקי מתיישנת לה בנחת בתנאים האופטימליים, אחרי שהופקה בעזרת הציוד,החביות והתהליכים המתקדמים ביותר כדי לעמוד בסטנדרטים המחמירים ביותר של איכות וטעם.
תקראו לזה "מאזטים", תקראו לזה "טאפאס", תקראו לזה איך שתרצו העיקר שתקראו לי לאכול…
"סלטי צבר" משיקה סידרה של מאזטים בטעמים מיוחדים שמושפעים משלל העדות שיש לנו כאן בארץ (אם כי טוב שאין משהו פולני, יש לי הרגשה שממרח בטעם גפילטע פיש לא היה הולך טוב אצלנו..).
דגים- מילה שכוללת ים (שימו לב למשחק המילים המחוכם!) של סוגים, טעמים ודרכי הכנה. מזריקת חכה ושלווה שכייפית גם אם לא מעלים ממש כלום, ועד ארוחות דגים מסוגננות במסעדות מפוארות, (וכן, תלמדו לשים את פלח הלימון בתוך טול, ככה שהגרעינים לא יפלו על הצלחת!), מאנשים שנמנעים מבשר אבל אוכלים דגים להשלמת החוסרים הבריאותיים ועד חובבי סושי, לדגים יש ביקוש רב ובצדק.
"בא לי משהו קטן" אומרים כשלא ממש רעבים אבל עדיין רוצים לנשנש. המילה "קטן" מחביאה בתוכה גם את המילה "מתוק", מן משהו שלא ממש צריך להגיד כי זה מובן מאליו.
הבעיה עם החשקים הקטנים האלה שהם לא תמיד בריאים, ולפעמים זה אפילו קטן אבל ממזר (מבחינה קלורית ).
החופש הגדול בעיצומו, וקשה לחשוב על החגים , אבל האמת שהם ממש בפתח, בעוד כחודש כבר ראש השנה (ואם תשאלו את אמא שלי- ראש השנה מגיע מיד אחרי פסח, לפחות כשזה נוגע להתחשבנויות של מי מתארח ומי מארח, כיאה למשפחה פולנית קלאסית).
ארוחות החג נוטות להיות בשריות, ואין כמו הכבד לככב במנות הפתיחה (ומצידי גם בעיקריות ואין לי בעיה עם קינוח שמבוסס על החלק הזה ). "כבד קצוץ" על שלל צורותיו מהווה מעדן בפני עצמו, מרוח על קרקר או על לחם. (או בכפית ישר מהקופסה, שעונים על השיש במטבח, בעמידה כמובן, כשלעיתים אפילו לא סוגרים את דלת המקרר…).
האגדה מספרת שקצת אחרי שהגלידה הגיעה לארצות הברית והפכה לקינוח אהוב ופופולארי, עמד מוכר גלידה באחד הירידים והיתה לו בעיה- נגמרו לו כוסות הנייר שבהם הגיש את המנה. לצידו היה מוכר וופלים שלא כל כך הצליח מכיוון שמזג האוויר היה חם מאד ולקוחות העדיפו גלידה מאשר וופל. החליטו השניים לחבור כוחות, וכך נולדה ה"גלידה בגביע". לסיפור הזה אין הוכחות, ובאותם ירידים נכחו תמיד מעל 500 מוכרי גלידה, אבל האגדה נשארה ,וכך גם הגלידה בגביע.
