ארכיון תגים | יקב

לילות קיץ 1848

אני אמנם עוד לא נולדתי אז, אבל יקב "1848" שהקדים במאה שנה את ייסוד המדינה , הגיע לעולם ומאז הוא רק משתבח. היקב שמקבל את ענביו מכרמים בכל רחבי הארץ משלב מסורות ישנות עם טכנולוגיה חדישה ויוצר יינות חדשים ומפתיעים שמתאימים לכל אירוע. בפוסט קודם סיפרתי על יינות למסיבות, אירועים משפחתיים וחגיגות, והפעם החגיגה היא של כולנו- בואו של הקיץ שמסמל את החופש, השמש והאווירה הקלילה, ואין כמו יינות לבנים להשתלב, בין אם תחת שמשיה ליד הבריכה, או בצירוף שמלת ערב לארוחה חגיגית, בתיאום עם המנות השונות.

להמשיך לקרוא

לשמח לבב אנוש כבר 170 שנה!

יין נמצא איתנו מאז ומתמיד, מלווה את חיינו באספקטים דתיים או חברתיים, קולינריים או אישיים, תמיד שם.

הרמת כוסית היא טקס בכל חברה כמעט, אם מדובר ב"לחיים" או ב"צ'ין צ'ין".

בתרבות הישראלית המודרנית יין מלווה ארוחות חגיגיות, ערבים רומנטים וכמובן ערבי שבת ומוצאי שבת בקידוש ובהבדלה, וכמובן מככב בחגי ישראל, אם במצוות "עד דלא ידע" בפורים או בארבעת הכוסות של פסח.

חלפו הימים שבהם הסתפקנו ביין קידוש זול  מטורף במתיקותו, או מה שמכונה בסלנג הישראלי "יין פטישים", והישראלי היום בוחר בקפידה את היין שלו, שיהיה איכותי, מיקבים שיודעים את העבודה ושיתאים לאירוע או למנה שמשוייכים אליו.

להמשיך לקרוא

טעים בעמקים חלק א –

הגשם יורד ומרווה את האדמה וארץ ישראל מתכסה בירוק של פריחה ולבלוב. השמש יוצאת והשמים מתבהרים, כל התנאים המושלמים לטיול בעמקים. ועכשיו יש גם סיבות נוספות לטייל בעמק- בין התאריכים 29 לינואר עד 11 לפברואר מתקיים בפעם השלוש עשרה (בר מצווה!!) פסטיבל "טעמים בעמקים"  ולא להאמין כמה דברים הוא כולל בתוכו.

נסעתי להכיר ולטעום ממש מעט ממה שיהיה בפסטיבל, ואני בטוחה שאחזור לעמקים בפסטיבל עצמו, כי נשאר לי ממש "טעם של עוד".

להמשיך לקרוא

מלון "חוויה בוטיק היין" טבריה- לגימה מהחיים הטובים

בשעה טובה נוסף אח חדש לרשת "חוויה" ומעתה במקום שלושה מלונות ("חוויה פלאזה " בנצרת עילית, "חוויה גולדן טאואר " באשקלון ו"חוויה גליליי בטבריה) יש גם רביעי- בן תפנוקים- מלון בוטיק בשם "חוויה בוטיק היין".

המלון בן 55 חדרים ומיועד למבוגרים בלבד, נותן טעימה שלווה במיוחד בטאצ' יוקרתי לאורחיו.

להמשיך לקרוא

מול הרי הגלבוע צל הרי הרמה- חלק א- הבוטיקים.

הגלבוע, עמק חרוד, הצפון הקרוב- מרחק של שעה מהמרכז, והכל שונה. הוזמנתי לבקר ולנסות חלק מהאפשרויות הגלומות באזור, וחזרתי עם כל כך הרבה רשמים שהייתי צריכה לפצל אותם לארבעה פוסטים שונים.

החלק הראשון מתמקד בבוטיקים קולינרים שונים ותוצרתם המיוחדת.

זית רענן

כשישי אסייג (אין קשר לשלום…) פרש מהצבא אחרי קריירה ארוכה, הוא החליט שעכשיו הזמן ללכת עם הלב. והלב משך אל המעדנים- וכך מצא את עצמו ישי לומד, משתלם, מכין, מנסה ולבסוף מוציא תחת ידיו גן עדן שלם- מרקחות, ריבות, זיתים כבושים, חמוצים, מיצים, וגולת הכותרת – שמן זית איכותי.

להמשיך לקרוא

יקב רמת נגב- להוציא יין מהמדבר.

כשאנו מדמיינים כרם ענבים, אנו בדרך כלל רואים מול העיניים משהו כמו טוסקנה ,מזג אוויר קליל, שטוף שמש, הכל רך ועדין ,גשמים יורדים, עלים מבריקים…. מה שאנחנו בדרך כלל לא מדמיינים הוא מדבר.

יין מהמדבר? אפשר בכלל?

אז "יקב רמת נגב" (לשעבר "קדש ברנע" ) מוכיחים שכן, ובגדול.

הכל התחיל מנירה ואלון צדוק, שהתגוררו בסיני עד פינויה ב1979 ואז עברו למושב קדש ברנע שהיה יישוב עובדים חקלאי. בעמל רב הם הקימו תשתיות והחלו את אומנות החקלאות המדברית. העניין ביין החל אצל אלון צדוק כבר בילדותו, כשאביו היה מייצר יין וערק, וחוזק כשזוגתו החליטה לתת לו כמתנה קורס יין, ומאז – יין רב זרם וקמו הכרמים והיקב, וממספר קטן של בקבוקים שנמכרו ואזלו כמעט מיידית, היקב היום מייצר כשבעים אלף בקבוקים מדי שנה, כשהשאיפה היא לאפשר לציבור הרחב, במחירים סבירים, יין בוטיק איכותי. יינן היקב הוא יוגב צדוק, בנם של נירה ואלון, שהתמחה יחד עם רעייתו במשך שלוש שנים בפירנצה, בתחום מדעי היין והגפן, ואחרי שעבדו והתמחו ביקבים מובילים. היום יוגב מייצר יינות אדומים ורעייתו עדן מתמחה ביינות לבנים. לביתם קראו בשם "גפן".

(בתמונה למעלה- היינן יוגב צדוק)

הייחוד של גידול גפנים במדבר הוא האקלים שמאפשר הבשלה מהירה יותר של הגפן ושמירה טובה יותר על החומצה הטבעית שבעינב. השמש הלוהטת של המדבר עוזרת לפרי לצבור סוכר ולרכך את הטאנינים, כך שהיין רך, עגול ומוכן לשתיה מוקדמים. יתרון נוסף הוא ההבדלים הגדולים בטמפרטורה בין היום והלילה והקור המדברי שמעניקים עוצמה נוספת לענבים. בגלל שגם אין הרבה גשם באזור, וההשקיה היא על ידי האדם, אפשר לשלוט בכמויות ולקראת הבציר מורידים את כמות המים כדי לקבל פרי מרוכז יותר בארומה וסוכרים.

הבציר ביקב הוא ידני סלקטיבי, שבמסגרתו קוטפים אשכול שלם וכך שומרים ומפקחים על תהליכי החימצון. הטכנולוגיות הן חדישות – השקייה מלאכותית, העשרת הקרקע בחומרים מזינים וגיזום באמצעים מתקדמים, אבל השיטה עצמה היא הקלאסית – בציר מוקדם כדי לשמור על רמות סוכר ואלכוהול מתונות, ושימור החומצה הטבעית בעינב, מה שיוצר יין אלגנטי ועדין יותר.

התכנסנו ב"טייסטינג רום" בשרונה, תל אביב, כדי לטעום כמה מהבקבוקים שנמכרים כרגע, וגם הצצה ליינות חדשים שעוד לא בוקבקו, ושווה לחכות להם.

בהצצה היו שניים –

רוזה 2014, ושרדונה 2014. מבין השניים , ההעדפה הברורה שלי היתה לשרדונה, שהיה לו טעם אשכוליתי ברור (שמתעדן עם הזמן). אני חסרת סבלנות ליין הזה כשהוא ייצא.

הראשון ביינות המבוקבקים שטעמנו היה "נווה מדבר בלנד אדום" – קברנה סוביניון, מרלו ופטיט ורדו (89 שקלים). כל היינות שטעמנו מהבקבוקים היו מ2011. התסיסה היא בטמפרטורה קרה ואחר כך 14 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי ואמריקאי. התוצאה- צבע כהה ונוכחות בולטת, שיכולה ללוות מאכלים כבדים כמו בשר עתיר שומן.

השני היה הנציג הראשון של סידרת "רמון" – קברנה פרנק (100%) – שכמו שאר חבריו לסידרה, מופק מחלקות קטנות ומובחרות, ועובר יישון של 18 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי. הוא עדין יותר ומתאים לבשרים רזים יותר ולגבינות. אנחנו טעמנו אותו עם גבינות יחסית שמנות מאד, והוא החמיא להן מאד. (מחיר כל בקבוק בסדרת "רמון" הוא 129 שקלים).

השלישי היה פטי ורדו   – מאה אחוזים, גם הוא מתאים במיוחד לבשר כבש או טלה בשל טעמו העז והסיומת הארוכה שלו.

האחרון שטעמנו מהסידרה היה קברנה סוביניון – דרגת ה"כבדות" שלו היתה בעיני בינונית, לא חזק מדי ולא חלש מדי, מה שהולך עם מנות כמו פירות ים או פסטות (וכמובן גם סוגים שונים של גבינות).

בסוף קיבלנו טעימה קלה של יין הקינוח של "רמת נגב"  – שמקבל חיזוק אלכוהולי ומגיע ל17%, ויכול לשמש כמלווה מצויין לקערית פירות למשל, לסיום ארוחה כבדה, של חג, של שבת או בכלל.

היינות כשרים למהדרין ונמכרים בנקודות מכירה רבות, חנויות יין, מסעדות ועוד (את הרשימה ניתן למצוא באתר של "רמת נגב".).

ומה עוד אנחנו לא יודעים על היקב?

היקב הוא אקולוגי – ההשקיה היא במים מותפלים בלבד תוך השגחה על האיכות הנדרשת לגפנים.

בגלל תנאי המקום, אין צורך בהדברות וריסוסים למיניהם, וכך גם הסביבה מרוויחה וגם הצרכנים.

הגזם והגפת חוזרים בחזרה לקרקע, כך שכל ההעשרה היא טבעית.

ומה בין "קדש ברנע" ל"רמת נגב"? היקב (והיין) שהתחילו בשם "קדש ברנע" עברו שינוי ועכשיו השם הוא "רמת נגב" כדי להדגיש את אזור הגידול של היינות – בכל אזור רמת נגב וככבוד לכך שהיקב הזה היה הראשון באזור.

פרטים נוספים על היינות, נקודות מכירה וכו', אפשר למצוא ב- http://www.rnwinery.co.il/

(בתמונה למעלה – עם רוני ססלוב – הבעלים והיינית של "טייסטינג רום").

 

עץ הרימון נתן ריחו (וגם טעמו..)

בלב הרי הגליל שוכנת ממלכה קסומה- היא ממלכת יקב רימון. הרימון, אחד משבעת המינים ידוע בסגולותיו וטעמו, אבל את הסוד המיוחד של יקב רימון לא כולם מכירים. הכל התחיל כשבשנת 2000, בעל יקב ממשפחת נחמיאס, ממושב כרם בן זימרה, שמגדל עצי נשירים, החליט לגדל רימונים וגילה שישנם זנים רבים ושונים. הוא עמל ופיתח זן חדש ומיוחד, וכשהגיעו הפירות הגיעה גם ההפתעה- הרימונים היו בגודל ענק (עד 1.5 ק"ג!) ושפעו סוכר, הרבה יותר מהמקובל, ובעצם רמת סוכר זהה למה שיש בענבי יין. שלוש שנים אחר כך, ב2003, כבר היו בקבוקי יין הרימונים הראשונים  שנחטפו, והיום יקב רימון  הוא מרכז עולמי לייצור יינות 100% רימונים ומייצר מאות אלפי בקבוקים בשנה. היינות פופולארים לא רק בארץ אלא גם ברחבי העולם – מדינות כמו ארצות הברית, אנגליה, קנדה, יפן, סין ועוד, וכדי להוסיף על העונג- לאחרונה היקב מייצר גם שוקולדים משובחים.

ישנם שני מרכזי מבקרים – אחד באזור התעשייה דלתון, על יד מושב כרם בן זימרה, והשני במשמר הירדן, בעליה לרמת הגולן, ובשניהם אפשר להשיג את היינות המיוחדים והמשובחים, וכמובן את השוקולדים.

במרכזים ישנה גם אפשרות לימי כיף וסדנאות.

היינות נמכרים גם בחנויות יין ואלכוהול וברשתות שיווק מובחרות.

אני מודה, הייתי סקרנית להתנסות ביין רימונים, לאחר שאני כל כך רגילה ליינות ענבים. היין שקיבלתי לטעימה היה אקסטרה מתוק מכיוון שהוא היה יין קינוח, הוא עשוי מרימונים שהגיעו לשיא בשלותם והתסיסה הופסקה מוקדם, הכל כדי שהתוצאה תהיה מתוקה מתוקה.

היין התיישן עשרה חודשים בחביות עץ אלון צרפתי , מה שנתן לו ניחוח וטעם רימוני מובהק.

האמת, אני , שלא מסוגלת לסיים ארוחה בלי משהו מתוק (ובמקרים שאין, התדרדרתי אפילו לאכילת אבקת שוקולית למטרה זו… ), מבחינתי כוסית של היין וסגרנו את הפינה המתוקה.

במקרה הזה לא הסתפקתי ביין כי קיבלתי גם שתי קופסאות של שוקולד משובח, למעשה אגוזי לוז ושקדים מצופים שוקולד איכותי. האמת, בהתחלה התכוונתי לשמור את זה לראש השנה, אבל אז מצאתי את עצמי חושבת על זה כל הזמן, עד שנשברתי והקופסאות נזללו במהירות רבה.

לכבוד החג בנו ב"יקב רימון " חבילות שי מיוחדות בהרכבים שונים שכוללים יינות ושוקולדים. ביקב מייצרים עוד מוצרים שמנצלים את כל היתרונות והטעמים של הרימון – חוץ מיינות – יבש, פורט (מצויין להגשה עם גבינות קשות!), יין הקינוח שכבר הזכרתי למעלה, שכמו היינות האחרים, זכה בפרסים רבים בתחרויות כמו TERAVINO, LAS VEGAS INTERNATIONAL WINE COMPETITIONה ועוד , יין רימונים מבעבע – אלגנטי במיוחד, יין בסגנון פורט פרימיום, יינות קיצים וקלילים יותר שיוצרו בטכנולוגיות ייחודיות – רוזה חצי מתוק, איזי פורט ורד חצי מתוק, ובמחלקה הלא אלכוהולית – מיץ רימונים מאה אחוז טבעי שעשיר בוויטמיניים, סידן ומינרלים וכמובן נוגדי חימצון חזקים שמסייעים גם למראה וגם לבריאות, ושמן זרעי רימון שתורם אף הוא למגוון רחב של בעיות – בין השאר עוזר לטיפול ברמות גבוהות של כולסטרול, מאזן רמות סוכר בדם (מצוין לסוכרתיים), מנקה עורקים, נלחם בדלקות שונות ותורם להרס תאים סרטניים. מעבר לכך הוא מצוין לשימוש קוסמטי על ידי מריחה כתחליף לסרום לפני השינה, כדי לחדש תאי עור מתים, למנוע חידוש קמטים, לנטרל רדיקלים חופשיים שכל כך רעים לעור הפנים, להבהיר כתמים, והרשימה עוד ארוכה.

אז לכבוד החג, וגם סתם כך לאורך השנה, שווה לבקר באתר של "יקב רימון" (כתובתו בהמשך) ולאמץ לעצמכם משהו שהוא גם חגיגי, גם טעים, גם בריא וגם מועיל, וגם כיף של מתנה – לתת ולקבל. (והכל כשר!!)

כתובת האתר – http://rimonwinery.com/hebrew/

מרימים כוסית (ועוד אחת) בפסטיבל היין.

בישראל התפתחה תרבות יין ענפה וישנם הרבה חובבי יין שבוחנים כל יין חדש, ישראלי או מיובא, מגיעים למפגשי טעימות ומעשירים את הטעם והיידע בתחום.

כבכול שנה, גם השנה נערך פסטיבל היין של תל אביב ברחבת מוזיאון ארץ ישראל (צמוד לאוניברסיטת תל אביב). בפסטיבל הציגו כארבעים יקבים שונים מעל 160 סוגי יין, וכל מבקר קיבל כוס ואפשרות להתנסות בכל הטעמים והמגוון. במקביל ליינות היו גם דוכני גורמה שונים כמו שמנים, שוקולד, ליקרים, סיידר, גבינות, שמן זית ועוד, והכל לווה במוסיקה חיה.

אני נכחתי בערב האחרון של הפסטיבל (הוא התקיים שלושה ימים- מה28 עד ה30 למאי) וטעמתי מגוון רב של יינות. מה שאהבתי במיוחד הוא שיש יין לכל טעם- מהטעמים העדינים ועד ליינות בעלי ארומות וטעמים עזים. כמובן שאי אפשר לכתוב פה על כל היינות, אציין את הבולטים מבחינתי –

יינות שקד הציגו את H3BLUE NUN. את ה"בלו נאן" אני מכירה ורוכשת לצריכה בבית כבר שנים, שמחתי לגלות את הגירסה המבעבעת שלו ששמרה על העושר והקלילות.

מהיינות של יקב קדש ברנע אהבנו מאד את ה"נגב 2010" – בלנד של קברנה סוביניון, שיראז וקברנה פרנק שיצר יין מלא עם טעמים דומיננטיים של עשבי תיבול וזיתים שחורים.

מ"יקב הר ברכה" אהבנו את היינות שזכו במקומות שני ושלישי בתחרויות ה"דקנטר" העולמיות , במיוחד ה"סירה" שהרשים בשילוב הטעמים שלו מצד אחד ובאפטר טייסט העדין מצד שני.

ה"עלמה 2010" של יקב דלתון  הרשים את בן הזוג בגלל היותו מלא מצד אחד ועדין מצד שני (בלנד של קברנה סוביניון, מרלו וקברנה פראנק).

ליינות של "יקב שושנה" יש לי סימפטיה מיוחדת קודם כל בגלל השם… מעבר לזה, בן הזוג התחבר יותר לטעם מכיוון שהם בעלי נוכחות חזקה ומעט יבשושיות בפה בסוף הלגימה.

עוד יין מוצלח לטעמנו היה של יקב תניא – הקברנה סוביניון עם סיומת מאד ארוכה , זוכה מדליות זהב באשכול הזהב 2007 ובתחרות וונוס הארגנטינאית.

ולבסוף- הפייבוריט שלי בכל הערב – יינות סיטו שהציגו את "סיטו מלבורו"  – סוביניון בלאן מניו זילנד, הוגש קר וחבל שבאותו רגע לא היו לי הגבינות ליד, ואולי איזה דג כי הצירוף היה מושלם. עזבו אתכם מכל ההגדרות של "עפיצות/ ארומה/בוקה" וכל זה, תנו לי את "טעים ומרענן". ישירות למקרר שלי.

בן הזוג אהב את האדום של של סיטו, "סיטו קיאנטי" שמתאים יותר לארוחת בשרים (וגם את השילוב הזה אני הולכת לנסות בקרוב) ואמר שהוא מורגש לא רק בפה אלא גם באף ובגרון באותו הזמן. הקיאנטי עשוי מענבי סנג'ובזה שאופיינים לאזור ניו זילנד.

מבין דוכני הגורמה אהבתי את –

השמן הסורי של "מגל" מקיבוץ מגל. השמנים סודרו לטעימה לפי מידת חוזקם, הסורי היה הכמעט חזק ביותר ולמרות ה"הפחדה" הזו, גיליתי שהוא טעים לי וחריף לי במידה מדוייקת. בן הזוג התאהב בשקדים הטבעיים של "מגל".

"משק יעקבס" מכר במקום גבינות לאיזון היין, מבחר גדול של כל סוגי הגבינות.

שני דוכנים הציגו סיידר תפוחים ושניהם היו טעימים – של sideffect ושל buster's sider. משהו במירקם (ובבקבוק) הזכיר לי בירה, נחמד מאד לערב עם החבר'ה.

בדוכן השוקולדים טעמתי ליקר משגע של שוקולד מריר, בהתחלה בטעם של סירופ שוקולד מעודן ואז ה"מכה" העדינה של האלכוהול. תענוג נוזלי.

"איש הפסיפלורה" הציג שיכר פסיפלורה, משקה קינוח עדין, טעם של סוכריה עם 12% אלכוהול. פשוט ממתק מצוין לאירוח או למתנה (בקבוקים יפיפייים).

להקת "יאמנז" היתה הלהקה שניגנה בזמן שהותי, והאווירה היתה מצויינת – אנשים טעמו יינות, אכלו משהו, פטפטו עם חברים, רכשו את מה שאהבו והכל על רקע לילה נעים במוזיאון ארץ ישראל.