כשאנו שומעים את המילה "יער" הקונוטציה הראשונה היא בדרך כלל אגדות האחים גרים, שבהם הנסיכה הולכת ביער ופוגשת נסיך או גמדים או זאב רע ותמיד הסוף טוב. העלילות של האגדות תמיד מתרחשות באירופה, וגם הדמיון שלנו מפליג לשם- בקתות עץ עם שלג על הגג ואח בוערת ומחממת. מוטיב העץ תמיד עושה אווירה רומנטית וקסומה.
אבל למה להרחיק עד אירופה כשאירופה זה כאן, ממש שתי דקות מכל מקום, ב"מעלה החמישה" ליד ירושלים? הנה הסיבה (ובסוף הפוסט יש גם הפתעה מיוחדת לקוראים!!).
את רוית הכרתי בסדנת עיצוב שולחנות אירוח לט"ו בשבט, לאירוח מושלם. גילוי נאות- אני לא מארחת מושלמת, בעצם אני לא מארחת בכלל, אם יש אורחים אני מעדיפה לקחת אותם למסעדה ולסגור ענין. אבל זה לא אומר שאני לא מתה על קישוטים (הכי גירלי שיש) ושאני לא שמחה ללמוד את כל הדברים היפים הללו ולקבל המון רעיונות שאני בטוחה שמתישהו אני גם אממש.
העיתוי היה מדוייק- בדיוק חזרתי מסיור בשוק "מחנה יהודה" בירושלים כשחיכתה לי בבית הטחינה החדשה של "ממלכת החלבה" – טחינה עם אגוזי לוז מקורמלים, שמוצעת לט"ו בשבט יחד עם חלבה עם פקאן סיני.
אני מודה, עד שלא טעמתי את חטיפי הפירות המיובשים של "פרי FREE " לא ידעתי כמה פירות הם מתוקים ומענגים ממש כמו סוכריה. על מה מדובר? ב"פרי FREE" לוקחים פטנט שעובד על אסטרונאוטים בנאסא כדי שיקבלו מזון עם מיטב היתרונות התזונתיים, והופכים אותו לנגיש לכל אחד מאיתנו. מה הכוונה? בלי להכנס להסברים ממש ארוכים- פירות טריים שעברו סינון מחמיר נשטפים, מקולפים ונפרסים ואז מוקפאים ומאודים באיטיות בוואקום בטמפרטורה של 30 מעלות. התוצאה? הפרי מאבד את הרוב המוחלט של הנוזלים שלו מצד אחד, וגם מפסיק את התהליכים שגורמים לריקבון, ואז אנו מקבלים פרי מיובש שהוא גם טעים, גם פריך, גם מהווה ריכוז של כל היתרונות הבריאותיים שלו, וגם נשמר לזמן מאד ארוך- אפילו שנתיים.
תה הוא כבר מזמן לא המשקה של פקידי הסתדרות מאובקים. בעולם שתיית תה היא חגיגה בפני עצמה, ודי לציין את "פייב אוקלוק טי" באנגליה או את טקסי התה המסורתיים במזרח הרחוק שבהם הכנת כוס תה לוקחת רבע שעה ומלווה בכלים ייחודיים, סמלים וטקסים שלכל תנועה שבהם יש משמעות סמלית.
בישראל, לא משנה מאיזה עדה אתה, תמיד יש תה בעסק, ובשנים האחרונות כולנו שמענו על יתרונות שתיית תה מבחינה בריאותית.
אפרופו רטרו, אחת התוכניות האהובות ששודרו כאן בשנות השמונים היתה "ימים מאושרים" שבה התקופה היתה שנות השישים, עם החצאיות המתנפחות, המכוניות עם מכסה המנוע הענק, וכמובן הבריליאנטין בשיער של הבנים שלא יצאו מהבית בלי מסרק. אחד הלוקיישנים האהובים ביותר בסידרה ובסרטי שנות השישים היה הדיינר- אותו המקום בצבעי אדום לבן, שהגיש מילקשייקים מוגזמים , וכמובן שהיתה בו ה"ג'וק בוקס" המיתולוגית שהשמיע את שירי התקופה.
ב"רטרו פנקייק בר" אפשר בקלות לשכוח שעברנו מזמן את שנות האלפיים- כשעוברים את הדלת מגיעים לתקופה שבה אלביס היה המלך, התסרוקות היו מוגזמות והגזוז נשפך בכוסות.
כל מי שמכיר אותי יודע שהבחירה המושלמת שלי עבור יום הולדת (ובעצם עבור כל יום בשנה) מורכבת משני חלקים- שניהם מתחילים באות ס'- "ספא" ו"סלסה".
וחגיגת יום ההולדת שלי השנה התחילה במקום הכי מפנק בארץ- "ספא אקויה" ו"חמי יואב".
איך זה עובד? מדובר במתחם ענק בלב אזור יהודה, שכולו מוקדש לחיים הטובים, ובהחלט אפשר היה לעשות שם את הפרסומת של "לפנק לפנק לפנק" כי זו בדיוק המטרה.
איפור הוא עולם קסום, שיכול להפוך מכשפה לאלילה (וגם להפך). בעזרת איפור ניתן להעלים, לטשטש, לשפר, לשנות- להפוך את הפנים ליצירת אומנות.
המגוון הענק של אפשרויות איפור, בצירוף העובדה שחשוב להתאים את האיפור המדוייק לפנים כדי להוציא את התוצאה המקסימלית הרצויה, קצת מבלבלים והרבה פעמים אנו לא יודעות בדיוק מה אנחנו צריכות, ואיך לעשות את זה.
אז בחלק הראשון סיפרתי על כמה מקומות שהייתי בהם באזור העמק, שמשתתפים בפסטיבל "טעמים בעמקים", אבל יש עוד הרבה….
אחרי שהתבשמתי מניחוחות התבלינים ב"חוות דרך התבלינים" (וכמובן שגם רכשתי הביתה כמה דברים), התחנה הבאה היתה קריית טבעון- חנות היין והמעדנים "בקבוקים". לחנות יש שני סניפים- אחד ברמת יישי (שם גם ייערכו ארוחות מיוחדות של הפסטיבל) והשני בקריית טבעון שמשמשת גם כבר יין קטן. את פנינו קיבלה סמדר עזרא שחם- שכמה שהיא צעירה, מאחוריה כבר רזומה עשיר באהבת יין. בחנות יש מבחר גדול של יינות ואלכוהול מכל העולם במחירים ידידותיים מאד, וגם הרבה ייצוג למבשלות בוטיק ישראליות (יש כבוד!).
הגשם יורד ומרווה את האדמה וארץ ישראל מתכסה בירוק של פריחה ולבלוב. השמש יוצאת והשמים מתבהרים, כל התנאים המושלמים לטיול בעמקים. ועכשיו יש גם סיבות נוספות לטייל בעמק- בין התאריכים 29 לינואר עד 11 לפברואר מתקיים בפעם השלוש עשרה (בר מצווה!!) פסטיבל "טעמים בעמקים" ולא להאמין כמה דברים הוא כולל בתוכו.
נסעתי להכיר ולטעום ממש מעט ממה שיהיה בפסטיבל, ואני בטוחה שאחזור לעמקים בפסטיבל עצמו, כי נשאר לי ממש "טעם של עוד".
