בישראל יש המון מה לראות, לטעום, לחוות. הבעיה- לא תמיד יש לנו אפשרות להעמיס את כל המשפחה על הרכב בחמש בבוקר, כדי לנסוע כמה שעות בפקקים ולראות פרחים או לטעום מנות מיוחדות. פסטיבל "ירוק ולא רחוק" מוכיח לנו שיש הרבה אפשרויות ממש קל"ב. כמה קל"ב? שעה מתל אביב. זה הכל, ומגיעים לאזור שפלת יהודה שכולל את המועצות האזוריות שפיר, באר טוביה, יואב, לכיש, גזר ואת העיר קריית גת, ומוצאים המון אוצרות, שעכשיו גם מרוכזים בסופי השבוע בין התאריכים השני למרס (ממש אוטוטו) והשמונה עשרה בו. במשך ארבעה סופי שבוע יש שפע של פעילויות, מסעדות, אטרקציות והרבה כיף לכל הגילאים. רוצים דוגמה קטנה? בסוף השבוע הראשון למשל, בתחילת מרס ניתן להשתתף בסדנאות "שיאצוגה" יפניות, לדון על תרבות ב"אנזו", להשתתף בג'אם מוסיקה חיה בנתיב הל"ה, לטעום יינות ב"יקב מרשה", ללמוד על גאולוגיה בביתו של אריה איתמר בבית ניר, לבקר בבוסתן שושן ואיך אפשר לא לטבול במעיינות חמי יואב ולהתפנק בספא "אקויה"? למשל בסוף השבוע השלישי (13 למרס – שושן פורים)- "מירוץ למליון" של משפחות עם תחרויות אתגריות, סיורים מודרכים של מדרשת הדרום, ביקור בנמל אשדוד, משחקי נווטים לכל המשפחה, וחוויה מתוקה במיוחד ב"בן אנד ג'ריס" בבאר טוביה שם יתקיים הפנינג חגיגי עם בועות סבון, מוסיקה ובונוסים של כדורי גלידה למחופשים, ועוד הרבה.
ארכיון
זו ציפור? זה מטוס? זה בייגלה? לאאאאאאאאא
זו במבה שהתחפשה!!
בפורים שום דבר הוא לא כמו שהוא נראה, כולל הבמבה, ואחרי מגוון צורות וגדלים, הגיעה גם התחפושת- במבה בצורת בייגלה שמיניות. הטעם האהוב והמוכר, עם הצורה האהובה מהחטיף השני, יוצרים לנו הפתעה נהדרת לשים במשלוחי המנות!
מעדנות – לפורים טעים, מהיר וקל!
פורים בפתח ואיתו אזני ההמן, והבעיה השנתית שלי- אני לא אוהבת, בלשון המעטה- אזני המן תעשייתיים. הטעם הוא תמיד כמו של בסקוויט יבש. מצד שני, לאנשים אין סבלנות לאפות וברוב המשלוחים שאני מקבלת (ושאמא שלי מקבלת מ3000 החברות הקרובות שלה) בדרך כלל יש אזניים קנויות.
הפתרון הוא להכין לבד, ובעזרת "מעדנות" זו עבודה של עשר דקות גג.
אז קיבלתי את –
בצק חמאה פריך מתוק. עכשיו נוסיף לו את "שאר המצרכים"
DELI – של עוף טוב- כי מותר ורצוי להתפנק באיכות.
בילדותי בשנות השבעים, נקניקים ופסטרמות היו מוצר מותרות. מה שכונה ביידיש "דליקטעסן" נשמר בהקפדה וניתן במשורה. כילדה כשרציתי נקניק תמיד קיבלתי המון המון לחם, עם פרוסה בודדת של נקניק, כזה שנחתך במכולת במכונה הזו שתמיד דאגתי ל אצבעות של החנווני.
אחר כך , כשגדלתי וביקרתי במקומות כמו "ניו יורק" שם מושג ה"דלי" הוא קלאסיקה יהודית שאהובה על בני כל הדתות, הכרתי את הכריכים העסיסיים, עם המון בשר ותוספות, כאלה שאי אפשר לנגוס בהם בלי ללכלך את הלחיים.
חברת "עוף טוב" החזירה אותי לניו יורק מצד אחד, ולתיקון זכרונות הילדות מהצד השני, עם סידרת "DELI" – שמתאימה במיוחד לכריכים (אם כי אני ,שוב, בהתקף נוסטלגיה, מסוגלת לחסל קופסה כמו שזה, בעמידה ליד המקרר הפתוח).
חמישים טעמים של שווארמה.
בלב התוסס של תל אביב, רחוב אבן גבירול, כוכבת חדשה מפציעה ומפתיעה- הSHAWARMAX.
כן , שווארמה, אותה מנה כל כך ישראלית , עכשיו בגירסת האקסטרים. השף גלעד דולב בנה לנו תפריט שווארמה כפי שמעולם לא נראה בעבר- שיטות הכנה, טעמים, סגנונות והגשה ייחודיים ו… כן, טעימים לאללה….(את המנות מכין השף בר ישראל).
הוזמנתי להשקת הסניף הראשון בתל אביב, בבריזה חורפית נעימה ישבנו לטעום את כל מבחר הטעמים של המקום, ואז להחליט (החלטה קשה מאד, כמעט בלתי אפשרית) מה הכי טעים.
עגבניייההההההה (כפול 18)
בילדותי היינו צופים בפרסומות, כלומר, אסור היה להקרין פרסומות בטלוויזיה ולכן קראו להן "תשדירי שירות". אחת הסדרות היתה של מועצת הירקות, ובין השאר היתה שם עגבנייה רקדנית בלט, שזימרה "מבושלת או טריה, תמיד מבריאה, עוזרת לספיגת ברזל בדם עגבנייה, יש בי ויטמין סי, הצטננת קח אותי".
בוקר(יה) בא לארוחה.
המקום- פתח תקווה. השעה- ערב. מה בא לי הכי הרבה עכשיו? נכון, ארוחת בוקר.
ארוחת בוקר ישראלית – גבינות, סלטים, לחמים, ביצים, מאפים- למה בעצם רק בבוקר? מדובר בארוחה שיכולה להיות ארוחת ערב מצויינת, ארוחת צהרים נפלאה או בכל שעה שרוצים- יש בה מרכיבים טריים, היא לא מכבידה כמו ארוחת סטייקים שאחריה רוצים רק לישון, והיא מגוונת מאד. זה בדיוק הקונספט שמנחה את "בוקריה" במתחם Y סנטר בפתח תקווה (יכין סנטר לשעבר)- מקום בו אפשר לקבל ארוחת בוקר משובחת בכל שעה.
מקור השם "בוקריה" הוא שילוב של השוק המפורסם בברצלונה, יחד עם המילה "בוקר".
איך זה עובד?
"ביער ביער, ביער נרקוד (ונתפנק)"
כשאנו שומעים את המילה "יער" הקונוטציה הראשונה היא בדרך כלל אגדות האחים גרים, שבהם הנסיכה הולכת ביער ופוגשת נסיך או גמדים או זאב רע ותמיד הסוף טוב. העלילות של האגדות תמיד מתרחשות באירופה, וגם הדמיון שלנו מפליג לשם- בקתות עץ עם שלג על הגג ואח בוערת ומחממת. מוטיב העץ תמיד עושה אווירה רומנטית וקסומה.
אבל למה להרחיק עד אירופה כשאירופה זה כאן, ממש שתי דקות מכל מקום, ב"מעלה החמישה" ליד ירושלים? הנה הסיבה (ובסוף הפוסט יש גם הפתעה מיוחדת לקוראים!!).
ירושלים- טעימות ומזמורים בניחוח ט"ו בשבט.
בעוד שבועיים נחגוג את ראש השנה לאילנות, הגשמים הרבים בתקופה האחרונה עוזרים לעצים לפרוח וללבלב, הארץ שופעת פירות וירקות ורק צריך לחגוג.
כשהייתי תלמידה ט"ו בשבט התמצא בהבאת סלסלות (ליתר דיוק קופסאות נעליים) מקושטות עם פירות בתוכם, שתילת עץ בגינת בית הספר והרבה שירי שקדיה. מאז זרמו הרבה מים בנהר, והיום יש אפשרויות רבות ומגוונות לחגוג את החג הכל כך ישראלי הזה.
הפעם הוזמנתי לחגוג בירושלים, ליבה הקדוש של הארץ, שמרכזת בתוכה כל השנה שפע של אטרקציות ואפשרויות בילוי לכל המשפחה, ובט"ו בשבט מוסיפה לתפריט עוד ועוד מעדנים קולינריים ומוסיקליים.
ביסלי מאנץ'- כי המאנצ'יז כבר כאן.
ההגדרה של "מאנצ'יז " לפי ווינט היא "מושג שנולד בשנות השישים בתקופת ההיפים כתיאור לרעב פתאומי וחשק עז לחטוף משהו לכול כמה שיותר מהר, בדרך כלל בשעות הלילה המאוחרות". אחר כך יש עוד שורה שאומרת "הרצון למאנצ'יז יכול לתקוף בכל שעה ובכל מצב, בעיקר בזמן הצפייה בסרטי מתח, אופרות סבון ומשחקי כדורגל".
האמת שאצלנו בבית השתמשו בשם קוד אחר – "משהו לנשנש" , שמשמעותו משהו קטן, מלוח ושאפשר לאכול בתנועה מונוטונית היישר מהשקית, להבדיל מהמושג "משהו טעים" שהתייחס בעיקר למתוקים- קרי שוקולד ונגזרותיו.