דינה דגן הייתה מאושרת בפאב הירושלמי שלה "ביאנקיני" שנקרא כך על שם הרחוב בו היה ממוקם.

המקום המה מבלים באופן קבוע, בערב אחד בחודש מאי 2001 חגגו במקום בני נוער רבים מסיבות יום הולדת.

להמשיך לקרוא ←

תקופת הרמדאן היא תקופה מרתקת בתרבות המוסלמית, הצום והתפילות ביום, והארוחות המפוארות בשעות הערב, הקישוטים, הממתקים, הכל הופך לקסם גדול שכולם רוצים להיות שותפים בו.

בעיר רהט, היישוב הבדואי הגדול בארץ והעיר הבדואית היחידה, ניתן למצוא ריכוז של התרבות, הקולינריה, הסיפורים והפולקלור של העולם הבדואי, ששיאו בחגיגות הרמדאן אבל לא רק, אלא כל השנה.

בתקופת הרמדאן נערכים סיורים שכוללים את המיטב של העיר. (וכמובן שאפשר להגיע לסיורים גם מחוץ לתקופה זו).

להמשיך לקרוא ←

כשאנו מדמיינים כרם ענבים, אנו בדרך כלל רואים מול העיניים משהו כמו טוסקנה ,מזג אוויר קליל, שטוף שמש, הכל רך ועדין ,גשמים יורדים, עלים מבריקים…. מה שאנחנו בדרך כלל לא מדמיינים הוא מדבר.

יין מהמדבר? אפשר בכלל?

אז "יקב רמת נגב" (לשעבר "קדש ברנע" ) מוכיחים שכן, ובגדול.

הכל התחיל מנירה ואלון צדוק, שהתגוררו בסיני עד פינויה ב1979 ואז עברו למושב קדש ברנע שהיה יישוב עובדים חקלאי. בעמל רב הם הקימו תשתיות והחלו את אומנות החקלאות המדברית. העניין ביין החל אצל אלון צדוק כבר בילדותו, כשאביו היה מייצר יין וערק, וחוזק כשזוגתו החליטה לתת לו כמתנה קורס יין, ומאז – יין רב זרם וקמו הכרמים והיקב, וממספר קטן של בקבוקים שנמכרו ואזלו כמעט מיידית, היקב היום מייצר כשבעים אלף בקבוקים מדי שנה, כשהשאיפה היא לאפשר לציבור הרחב, במחירים סבירים, יין בוטיק איכותי. יינן היקב הוא יוגב צדוק, בנם של נירה ואלון, שהתמחה יחד עם רעייתו במשך שלוש שנים בפירנצה, בתחום מדעי היין והגפן, ואחרי שעבדו והתמחו ביקבים מובילים. היום יוגב מייצר יינות אדומים ורעייתו עדן מתמחה ביינות לבנים. לביתם קראו בשם "גפן".

(בתמונה למעלה- היינן יוגב צדוק)

הייחוד של גידול גפנים במדבר הוא האקלים שמאפשר הבשלה מהירה יותר של הגפן ושמירה טובה יותר על החומצה הטבעית שבעינב. השמש הלוהטת של המדבר עוזרת לפרי לצבור סוכר ולרכך את הטאנינים, כך שהיין רך, עגול ומוכן לשתיה מוקדמים. יתרון נוסף הוא ההבדלים הגדולים בטמפרטורה בין היום והלילה והקור המדברי שמעניקים עוצמה נוספת לענבים. בגלל שגם אין הרבה גשם באזור, וההשקיה היא על ידי האדם, אפשר לשלוט בכמויות ולקראת הבציר מורידים את כמות המים כדי לקבל פרי מרוכז יותר בארומה וסוכרים.

הבציר ביקב הוא ידני סלקטיבי, שבמסגרתו קוטפים אשכול שלם וכך שומרים ומפקחים על תהליכי החימצון. הטכנולוגיות הן חדישות – השקייה מלאכותית, העשרת הקרקע בחומרים מזינים וגיזום באמצעים מתקדמים, אבל השיטה עצמה היא הקלאסית – בציר מוקדם כדי לשמור על רמות סוכר ואלכוהול מתונות, ושימור החומצה הטבעית בעינב, מה שיוצר יין אלגנטי ועדין יותר.

התכנסנו ב"טייסטינג רום" בשרונה, תל אביב, כדי לטעום כמה מהבקבוקים שנמכרים כרגע, וגם הצצה ליינות חדשים שעוד לא בוקבקו, ושווה לחכות להם.

בהצצה היו שניים –

רוזה 2014, ושרדונה 2014. מבין השניים , ההעדפה הברורה שלי היתה לשרדונה, שהיה לו טעם אשכוליתי ברור (שמתעדן עם הזמן). אני חסרת סבלנות ליין הזה כשהוא ייצא.

הראשון ביינות המבוקבקים שטעמנו היה "נווה מדבר בלנד אדום" – קברנה סוביניון, מרלו ופטיט ורדו (89 שקלים). כל היינות שטעמנו מהבקבוקים היו מ2011. התסיסה היא בטמפרטורה קרה ואחר כך 14 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי ואמריקאי. התוצאה- צבע כהה ונוכחות בולטת, שיכולה ללוות מאכלים כבדים כמו בשר עתיר שומן.

השני היה הנציג הראשון של סידרת "רמון" – קברנה פרנק (100%) – שכמו שאר חבריו לסידרה, מופק מחלקות קטנות ומובחרות, ועובר יישון של 18 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי. הוא עדין יותר ומתאים לבשרים רזים יותר ולגבינות. אנחנו טעמנו אותו עם גבינות יחסית שמנות מאד, והוא החמיא להן מאד. (מחיר כל בקבוק בסדרת "רמון" הוא 129 שקלים).

השלישי היה פטי ורדו   – מאה אחוזים, גם הוא מתאים במיוחד לבשר כבש או טלה בשל טעמו העז והסיומת הארוכה שלו.

האחרון שטעמנו מהסידרה היה קברנה סוביניון – דרגת ה"כבדות" שלו היתה בעיני בינונית, לא חזק מדי ולא חלש מדי, מה שהולך עם מנות כמו פירות ים או פסטות (וכמובן גם סוגים שונים של גבינות).

בסוף קיבלנו טעימה קלה של יין הקינוח של "רמת נגב"  – שמקבל חיזוק אלכוהולי ומגיע ל17%, ויכול לשמש כמלווה מצויין לקערית פירות למשל, לסיום ארוחה כבדה, של חג, של שבת או בכלל.

היינות כשרים למהדרין ונמכרים בנקודות מכירה רבות, חנויות יין, מסעדות ועוד (את הרשימה ניתן למצוא באתר של "רמת נגב".).

ומה עוד אנחנו לא יודעים על היקב?

היקב הוא אקולוגי – ההשקיה היא במים מותפלים בלבד תוך השגחה על האיכות הנדרשת לגפנים.

בגלל תנאי המקום, אין צורך בהדברות וריסוסים למיניהם, וכך גם הסביבה מרוויחה וגם הצרכנים.

הגזם והגפת חוזרים בחזרה לקרקע, כך שכל ההעשרה היא טבעית.

ומה בין "קדש ברנע" ל"רמת נגב"? היקב (והיין) שהתחילו בשם "קדש ברנע" עברו שינוי ועכשיו השם הוא "רמת נגב" כדי להדגיש את אזור הגידול של היינות – בכל אזור רמת נגב וככבוד לכך שהיקב הזה היה הראשון באזור.

פרטים נוספים על היינות, נקודות מכירה וכו', אפשר למצוא ב- http://www.rnwinery.co.il/

(בתמונה למעלה – עם רוני ססלוב – הבעלים והיינית של "טייסטינג רום").

פסטיבלי יין הם תמיד חוויה מרהיבה , וכשזה בירושלים האווירה קסומה במיוחד.

ממש אתמול נפתח במוזיאון ישראל בירושלים פסטיבל היין ה11 במספר, שהציג את מיטב תעשיית היין הישראלית , ויש בה המון מה לטעום.

בפסטיבל מציגים יקבי בוטיק לצד יקבים גדולים, יינות מוכרים לצד הרבה השקות חדשות, וגם חוויות מעבר ליין, כמו גורמה, מוסיקה וחוויית במבוק ייחודית.

כשהגעתי לרחבת הפסטיבל הוא כבר שקק חיים, והדוכנים השונים כבר מזגו כוסות וטעימות לכל האורחים . (במחיר הכניסה מקבלים כוס שאפשר למלא שוב ושוב ללא הגבלה).

ביקרתי בדוכנים רבים, לא אוכל לציין את כולם (בעיקר כי באיזשהו שלב כל העולם כבר ריצד לי מול העיניים), אבל בעיקר התרשמתי מ –

"יקב מונטיפיורי" שנוסד לרגל חגיגות 150 שנה להקמת משכנות שאננים והציג שני יינות – מונטיפיורי אדום 2013 – בלנד של מלבק, סירה ופטיט סירה מהרי ירושלים שהיה פירותי ומרענן, ומונטיפיורי סירה 2011 שהיה כבד יותר ואלגנטי בטעמי פירות יער. מבין השניים אהבתי יותר את הראשון, בעיקר בגלל התאמתו למזג האוויר הקיצי הקליל.

הדוכן הבא שביקרתי היה שוקק במיוחד- של יצרני השוקולד "דה קרינה"  שמעבר לשוקולדים הציגו את הליקרים המתוקים בעבודת יד בטעמי שוקולד מריר, קפה אספרסו, דבש וריבת חלב. השניים הראשונים היו פופולאריים במיוחד, ובצדק.

הדוכן הבא היה חגיגי – לא בדיוק יין אבל משכר וכייפי לא פחות – APEROL SPRITZ– משקה שכלל "אפרול", יין לבן מבעבע , סודה ופלח תפוז, ויוצר משקה קליל מאד וקיצי (עם המון קרח). מתאים במיוחד לאווירה שמחה (רצוי במסיבת בריכה)…

אצל "רקנטי" טעמתי יינות שזכו במדליות זהב כמו ה"וינלי 2014" , והמומלץ שלי "שרדונה 2013" שהיה גם הוא מרענן מאד עם טעמים טרופיים.

המתחם הבא שביקרתי הוא מתחם שאני ממליצה עליו מאד באופן כללי – מתחם יינות הדרום, שאחרי עמידתם האיתנה ב"צוק איתן" מגיע להם יחס מיוחד (בלי קשר שהיינות גם משובחים ואיכותיים). כך למשל התנסיתי ביין מיוחד של יקב "קדמא" שממוקם במושב כפר אוריה ומיוצר בשיטה הקדומה של שימוש בכדי חרס, שיטה שהביאה הייננית לינה סלוצקין מגרוזיה. מבין היינות שהם הציגו אהבתי את הCOPIAE 2012 – בלנד של קברנה, מרלו ושירז, מאד עדין.

עוד ממתחם הדרום, אני ממליצה על "שומרה 2011" של "יקב תמיר" שכולל את כל הטוב שבבלנד בין קברנה סוביניון, קברנה פרנק, שיראז ופטיט ורדו.

לקחתי קצת פסק זמן מיינות ועברתי לשיכר הפסיפלורה  של "איש הפסיפלורה" – ממושב עין עירון, שהוא משקה קינוח עדין (ולמעשה חוסך קינוח, מספיקה כוסית ואנחנו מסודרים), שהוא 12% אלכוהול והפרי מורגש בכל לגימה. השיכר זכה במדליית זהב בתחרות הבינלאומית TERRAVINO.

ובחזרה ליין – עוד במומלצים –

סידרת ה"פנינים" של יקב תבור – יינות מתקתקים ומבעבעים קלות ששומרים על טעמי הפירות ומתאימים במיוחד להרמות כוסית ואירועים חגיגיים. אני התרשמתי במיוחד מה"תבור פנינים לבן 2013" שהוא בלנד של שרדונה, ויוניה וגוורצטרמינר, והוא עשיר מאד עם טעמי אפרסק ומלון וריח עלי וורדים. – אגב, מבחינה ויזואלית, ה"רוזה" הוא היפה מכולם, והוא בטעמי פירות אדומים.

יקב בוטיק נוסף , היה "יקב בוטיק אייל" שהרשים אותי עם ה"שרדונה אמרלד ריזלינג 2012" שבהחלט שווה תשומת לב מיוחדת.

כשכבר ממש לא יכלתי , עדיין לא וויתרתי על "יקב רמת הגולן" שמלבד יינות טובים, הציג גם שיתוף פעולה עם "המחלקה לעיצוב תעשייתי HIT"  ויחד יצרו רהיטים ואביזרים מחביות יין ישנות. גם יפה , גם שימושי, גם טוב לסביבה.

על הדרך לבמת ההופעות עוד עברתי אצל "יקב רמת הנגב" ואספתי לי כוס של "נווה מדבר 2011" – יין עשיר מאד ועמוק .

ומה על הבמה?

כדי שלא ישעמם לנו גם באזניים בזמן הטעימות השונות, על הבמה עולות כל ערב שתי להקות חיות במוסיקה אל תוך הלילה – להקת פולקלור מרוקאית, להקת קנטרי אמריקאית, קאברים, מוסיקה אפריקאית, בלוז ורוקנרול, והפיבוריטים שלי – שלמזלי הרב היו שם בדיוק כשאני הגעתי – להקת "בוסה טריו" שניגנה מוסיקה לטינית וברזילאית והסכימו לבצע כל מני בקשות מהקהל (ותודה על "הרכבת של 11"!!).

כדי להרגיע את הבטן מכל היינות והטעימות, היו גם דוכנים רבים של פיצה, סושי, גבינות של "יעקבס", גלידות , ועוד.

עוד בדוכנים המיוחדים – דוכן "מלח 424" שהציג את מבחר המלחים המיוחדים, ומארזי מתנה מקסימים לחגים ובכלל, (והחידושים לא פוסקים – הפעם טעמתי מלח עם נענע ועגבניות מיובשות, שהולך נפלא עם סלט, ולא פספסתי לחזור ולטעום את המלח עם הצ'ילי החריף והתפוז, שילוב טעמים שלא הייתי חושבת עליו ומתמזג במדויק).

דוכן מיוחד (וטעים) נוסף הוא דוכן השמנים של "קיבוץ מגל" עם המון סוגי שמנים בדרגות חריפות שונות (ולטעמי גם האקסטרה חריף – הקורטינה, הוא לא כזה חריף שלא יכלתי לאכול, הוא רק משאיר אפטר טייסט חזק יותר). הפיבוריט שלי עם זאת היה ונשאר הסורי, שמבחינת הדרגה נמצא איפשהו באמצע.

ולבסוף – האטרקציה הגדולה – במובן הדו משמעי – "ביג במבוק" – מיצב במבוק ענק  של האומנים דאג ומייק סטאן שכיכב כבר במוזיאונים הגדולים בעולם ועכשיו כאן  – אלפי מוטות במבוק, חבלים, מיתרי טיפוס וגובה של 16 מטרים, שאפשר לטפס עליו, לטייל עליו, לנוח עליו ולראות את העולם מלמעלה, מתוך המבנה המיוחד הזה. (רק חשוב לזכור שאי אפשר לעלות עם נעלי עקב או כפכפים, ושרצוי לעלות עליו  – לפני – ששותים מהיינות…). העלייה למתקן בתשלום סמלי של 10 שקלים.

כאמור, הפסטיבל כבר התחיל אתמול, הראשון לספטמבר, וימשיך עד הרביעי לספטמבר (יום חמישי הקרוב) כך שעוד אפשר לרוץ ולהספיק לכל החוויות. שעות הפעילות – משבע בערב עד אחת עשרה בלילה, מחיר הכניסה הוא 85 שקלים וכאמור היין הוא ללא הגבלה.

בימי שלישי ורביעי (ה2-3 לספטמבר- שזה היום ומחר) המבקרים יוכלו להנות גם מכניסה חינמית למוזיאון עד השעה תשע בערב.

אז בואו לירושלים, לשמח את הלבב, את החייך ואת הנשמה.

או – "מסתרי הערבה חלק ב'".

כשחושבים "דרום" חושבים "אילת". אבל בין תל אביב לאילת, באזור הערבה שוכנים קיבוצים ויישובים רבים, שלכל אחד ייחוד משלו ואורח חיים שונה,שבהחלט כדאי להכיר.

בביקורי בדרום הכרתי שלושה קיבוצים שונים, כל אחד והקסם המיוחד שלו.

המקום הראשון שביקרתי בו היה "נאות סמדר" – קיבוץ מיוחד שהוקם ב1989 במטרה ללמוד את סוד שיתוף הפעולה בין האדם לחברו ובין האדם לסביבתו בעשייה יומיומית. מה הכוונה? קבוצת אנשים שבנו נווה מדבר פורח, אורגני (מטעי נשירים, זיתים, אגנים ירוקים לטיהור ביולוגי של שפכים באמצעות צמחי מים, מיזוג אוויר טבעי ו, בניה מדברית עוד), מחלבה, דיר עיזים, יקב וחדרי אירוח.

ניתן לעשות מסלול הליכה אל בית האומנויות והיקב כדי להכיר את המקומות המיוחדים הללו.

אנחנו התחלנו את הסיור בגנים היפים שכוללים גם שעון שמש מיוחד (ודי מדויק!) ועד מהרה הגענו למקום הכי מיוחד- בית האומנויות שבמבט ראשון נראה כמו פנטזיה של דיסני – עם עיצובים מרהיבים של בני המקום, שהלכו פחות לכיוון של אדריכלות ויותר לכיוון של אומנות ויצירתיות מתפרצת ויצרו קומפקס של אולמות שבהם מתקיימים קורסים וסדנאות אומנות שונות, באורכים שונים לפי הדרישה.

כבר מרחוק רואים את מגדל הקירור, שבשיטות מיוחדות מהווה "מזגן טבעי" לכל החדרים וגם נקודת תצפית יפיפיה על הקיבוץ. את המגדל, כמו את כל המבנים בקיבוץ, בנו החברים בעצמם במסגרת ניסוי בבניה מדברית- במו ידיהם, בשיטות בניה אקולוגיות שניתן ללמוד בקורסים שונים שמתקיימים בקיבוץ ומערבים לימוד עם עבודה מעשית ונמשכים כמה חודשים.

כשנמצאים בתוך מבנה בית האומנויות והמגדל, שווה להתעכב על כל פרט מכיוון שכל פינה היא יצירת אומנות – מהוויטראז'ים על החלונות, דרך הריצוף המיוחד והשונה מחדר לחדר.

בין גן הבשמים והדיר ישנה גם חנות בה ניתן לרכוש את מוצרי האומנות של בני המקום.

תחנתנו האחרונה בקיבוץ היתה היקב שמייצר יינות (לא כשרים אבל אורגניים, למעשה זהו היקב היחיד בארץ שמייצר יינות אורגניים מענבים אורגניים מיבול ביתי.) וליקרים, חומץ בן יין ושמן (כשרים) שם טעמנו יין מיוחד שקיים בשתי גרסאות – יין מתוק ואותו היין שנשאר "להשתזף" בשמש והקרניים האלה הופכות אותו למרוכז יותר ובצבע יפיפה. בפונדק של הקיבוץ אפשר לרכוש הרבה מוצרים אורגניים (כולל מוצרי טיפוח אורגניים!) ואפשר גם להתרענן עם גלידות ביתיות מיוחדות, עוגות או ארוחה צמחונית עם מוצרים אורגניים תוצרת המקום.

עוד מידע על הקיבוץ , הקורסים והאפשרויות  ב – www.neot-semadar.com

בצמוד ל"פארק תמנע" שוכן קיבוץ אליפז – קיבוץ שמאפשר לינה כפרית כולל המון אטרקציות לכל המשפחה.

הביקור שלנו היה באוריינטציה של ניצול הסביבה ומשאביה- וצפינו בניצול הרוח בשיטות ייחודיות להשגת חשמל בשפע, בגידול ירקות בחממה מיוחדת שמצליחה לחמוק מתנאי מזג האוויר הקשים ומביאה לתוצרת באיכות מעולה בשליש מהזמן הנדרש בשדות רגילים ובניצול מקסימלי של מים, שהם המשאב היקר ביותר (ואפשר להנות מהתוצרת בכל המלונות באילת למשל).

ביקרנו גם ברפת ובפינת ה"תינוקיה" של העגלים שרק נולדו וראינו את השדה הסולארי, שגם הוא רותם את השמש החינמית והשופעת שבאזור, לטובת יצירת אנרגיה שחוסכת הרבה נזק סביבתי.

מטעי התמרים היו התחנה האחרונה שלנו, עם הרבה אפשרויות לפעילות במטעים כמו קטיף , יצירת סלים מענפים שמדוללים מהעצים ומערכות השקיה אקולוגיות.

למי שמתארח יש בונוס- המון פעילויות כמו שחיה לילית, הפרחת עפיפונים בדיונות סמר הסמוכה, ארוחות בוקר עשירות כפריות ישר לחדר, אפשרות ללינת שטח להתחברות מקסימלית עם הטבע (עם תנאים נוחים יותר כמובן), והמון שלווה מדברית.

עוד מידע- http://www.elifaz.co.il/default.aspx (ויש שם גם קישור לדף הפייסבוק).

הקיבוץ האחרון שביקרנו בו – לוטן – ה"אקו כיף".

המוטו של קיבוץ לוטן הוא "קיימות"- איך לחיות מהסביבה בלי לפגוע בה. מילת הקסם היא "אקולוגיה" והיא ממומשת בכל תחום בקיבוץ. החלק המרכזי הוא ה"אקו כיף" – מרכז לכל המשפחה, שמראה זוויות רבות ושונות של ניצול הסביבה בלי לפגוע בה – מהבניה- המבנים עשויים תבן , תערובות בוץ וסיבים – ממש בניה מהאדמה, דרך גידול צמחים בכל צורה אפשרית – מגנים רגילים ועד בתוך כל חפץ – כולל למשל משטחי עץ אנכיים, או חפצים ביתיים שהופכים לעציצים ואדניות, ועד ניצול אנרגיית האדם –כמו מכונת כביסה שפועלת בעזרת דיווש על אופניים – גם כושר וגם כביסה נקיה, הכל באותו זמן.

ההתמחות הירוקה של הקיבוץ עוברת בכל התחומים – ייצור מזון מקומי, תכנון אקולוגי, חקלאות אקולוגית, שירותי קומפוסט (יש אפילו תחנה שמסבירה איך הופכים את תוצרתו הביולוגית של האדם לקומפוסט משובח), תנורים סולריים שבהם אפשר להכין דברים טעימים, פינות יצירה רבות ושונות ומגרשי משחקים מלאי דמיון שכולם על בסיס מיחזור.

בקיבוץ יש גם מחלקה של "וואטסו" – טיפולים במים שלצערי לא התאפשר לי להתנסות, אולי בפעם הבאה.

בבית התה החמוד של המקום ניתן להתרווח על ספות וכסאות (כולם ממוחזרים או נבנו על ידי בני המקום) ולטעום ממיטב המטעמים המקומיים כמו גלידה תוצרת בית, לחמים מיוחדים וארוחות (מי שמתארח במקום אוכל שם את ארוחת הבוקר), ובחנות הצמודה אפשר לרכוש יצירות אומנות של אמני הסביבה וכן דברים ייחודיים כמו כדורי זרעים לשתילה וסבונים אורגניים.

עוד פרטים ומידע ב- http://www.kibbutzlotan.com/tourism/hebrew/index.htm

אז בהחלט, במקום להכנס למכונית ולנסוע "דוך" לאילת, ולהפסיד כל כך הרבה בדרך, שווה לעצור, לשהות לילה או יותר, להכיר וללמוד את צורות החיים המעניינות ואת הפילוסופיות השונות שיש לקיבוצי הערבה להציע.

ותודות ללאה, אודי וחיים מ"אליפז", לענת מ"נאות סמדר" ולדפנה מ"לוטן" על האירוח הלבבי.

כמה כבר אפשר לעשות "בטן גב" בבריכה של המלון? כמה כבר אפשר לזוז מהבופה בכבדות ולהשבע ש"אני לא מכניסה עוד פירור" ולהשלים את המשפט ב"טוב, אולי עוד קצת מהקינוחים האלה…".

אז כשמגיעים לאזור אילת, יש המון אטרקציות בסביבה, ששווה לבדוק.

הטיול הראשון שעשיתי היה בפארק תמנע, פארק שלא נופל מהפארקים הלאומיים המפורסמים בארצות הברית, ומיוחד בזה שהוא בגודל של כ60.000 דונם של פארק נחושת קדום עם עשרות מסלולי הליכה ונסיעה, שבכל אחד מהם אטרקציה מיוחדת. כשנכנסים לפארק דבר ראשון אפשר לראות סרט שמספר על ההסטוריה בת אלפי השנים של כריית הנחושת וכל העמים שחלפו במקום. אחר כך אפשר לבחור את המסלול ומה רוצים לעשות – ברגל? במכונית? באופניים? באיזה רמת קושי? (ממשפחות ועד מקצוענים).

מקבלים מפה ויוצאים לדרך. ניתן לנסוע בין התחנות השונות ולעצור לסיור קצר או ארוך, ולפגוש את החי והצומח, וכמובן תצורות הקרקע המיוחדות.

אנחנו הגענו בשעה מוקדמת של הבוקר (לפני שמזג האוויר חם מדי), מצויידים במים ונעלים נוחות, ויצאנו לדרך. אין צורך בג'יפ או ברכב ארבע על ארבע, כל רכב יכול  – גם אם הוא משפחתית קטנה, וורודה וחמודה..

בגלל קוצר הזמן רק עברנו מנקודה לנקודה , אבל באמת שאפשר להשתהות בכל מסלול ובכל נקודה עד אין סוף (והיות ויש גם אפשרות לינה במקום, אפשר להרחיב בכיף. ). אגב, שביל ישראל עובר בתוך האתר וה"שביליסטים" זוכים לעזרה רבה ותמיכה מצוות המקום.

התחנה הראשונה שלנו היתה "קשתות ומכרות עתיקים" – קשתות שנוצרו על ידי כוחות הטבע במשך שנים ולצידם שרידי מכרות עתיקים לכריית נחושת. לילדים יש אופציה לזחול במכרות לאקסטרה חוויה.

התחנה הבאה שביקרנו היתה מקום בו יש המון תחריטי סלע, ציורי קיר עתיקים וכתובות מהמאות ה14 עד ה12 לפני הספירה וכן תערוכה של תחריטים שנמצאו בסביבה.

"הפטריה" הוא אטרקציה מרכזית – תבנית נוף מיוחדת שנוצרה על ידי בלייה של אבני חול אדומות שיצרו את המבנה המיוחד הזה.

"עמודי שלמה" – עמודי סלע שלצידם מקדש עבור אלת הפריון והנחושת חתחור, מרשימים במיוחד.

"אגם תמנע" שלצידו אפשרויות לינה שונות, והוא מאפשר פעילויות כמו שיט בסירות פדלים, מילוי בקבוקים בחול צבעוני, הטבעת מטבעות נחושת ועוד.

עוד מידע על האירועים והאפשרויות בפארק תמנע – http://www.parktimna.co.il/

ומשעות היום החמות עברנו לשעות הלילה, כשהוזמנו להצטרף להאכלת הטורפים ב"חי בר" ביוטבתה.

את פנינו קיבל תומר, שהראה לנו את התפריט שמקבלות חיות הטרף , ואחר כך נכנסנו לכלובים השונים (או לצידם במקרה של חיות מסוכנות) ושמענו הסברים על החיות, על הסיבות שהן כאן  – מחיות פגועות שנמצאות בשיקום, או כאלה שלא מסוגלות לחזור לטבע ונשארות. במשך הבוקר ניתן לצאת לספארי לראות את החיות באזורי מחיה גדולים שמדמים את סביבתן הטבעית.

עברנו בין כלובים של תנים, שועלים, קיפודים, ינשופים, נשרים, קרקל, יענים, זאבים ועוד מינים ויצורים שונים.

גם ב"חי בר" יש אפשרות לינה באוהל (שלכם או של המקום) ואז אפשר להנות מהטבע עד הסוף, עם הרבה שלווה.

עוד מידע על ה"חי בר" והאפשרויות השונות – http://www.parks.org.il/ParksAndReserves/haiBarYotvata/Pages/default.aspx

ומה באוגוסט בערבה?

בט"ו ב אב, ה11 לאוגוסט 2014, חוויה מיוחדת במינה ב"פארק תמנע" שנקראת "כוכבים, ירח ואהבה" – במחיר הכניסה, פעילות ערב מיוחדת שכוללת ים של דברים  –

מתחם תצפיות טלסקופים – תצפיות מודרכות  להכרות עם כוכב הלכת שבתאי, צבירי כוכבים, שביל החלב ופני הירח.

מתחם פלנטריום – חללי תצוגה ניידים שמדגימים בצורה תלת מימדית את כיפת השמים בלילה ותנועת הכוכבים, ותופעות כמו ליקוי חמה, ליקוי ירח, תזוזת כוכבי לכת ועוד.

מתחם יצירה – בו פוגשים את ה"דובה הגדולה" ומקבלים ממנה הדרכה על הכנת מובייל של מערכת השמש ומפת כוכבים זוהרת אישית.

מתחם הפעלה להורים וילדים – הדמיית תנועות גרמי השמים באמצעות מודלים וסטיקלייטים.

סיורים לאור ירח לכל המשפחה, כולל התאורה המיוחדת והמרגשת של "תמנע"

מתחם המוסיקה- כי למדבר יש אקוסטיקה משלו, ובו ניתן להנות ממוסיקה  של הרכבים ויוצרים מן הערבה.

אורחי האירוע מוזמנים לשהות בלילה במתחם הקמפינג ללא תשלום נוסף (ויש שם כל מה שצריך – מקלחות עם מים חמים, שירותים, ברזיות, תאורה וכו'). אפשר לשדרג את הלינה  בתשלום באוהלי "הכפר" ו"ווילה קאמפ" או ללון  באירוח כפרי באחד מקיבוצי הערבה.

מסעדת "חאן המלך שלמה" תהיה פתוחה בתשלום  בכל שעות הפעילות ותציע ארוחות ניגובים מדבריות, חטיפים ומשקאות קרים וחמים.

(עלות הכניסה והשתתפות בכל הפעילויות – 69 שקלים לאדם מגיל שלוש, ובערב הפעילות ייצאו הסעות מתל אביב וירושלים בשעה שלוש אחרי הצהרים ויחזרו בחצות. חבילה משולבת של כניסה והסעה תעלה 179 שקלים למשתתף החל מגיל שלוש).

אפשר לקבל עוד פרטים גם באתר הפארק (שכתובתו נמסרה למעלה) וגם במייל tourism@arava.co.il

ותודה להילה, דני ואדם מ"פארק תמנע" ולתומר מה"חי בר" על האירוח הלבבי.

כן, באר שבע הצטרפה למפת רשת המסעדות "אגאדיר" ועכשיו גם תושבי המקום , סטודנטים של אוניברסיטת בן גוריון הצמודה, אורחים ועוברי אורח, יכולים להנות ממבחר המנות הענק והמבצעים הרבים של הרשת.

הגענו ל"אגאדיר" סניף באר שבע ממש חמש דקות, או ליתר דיוק, שלושה שבועות אחרי שנפתח והתקבלנו בחמימות רבה. בכלל, כל הצוות נתן הרגשה מאד משפחתית וידידותית וזה התבטא לא רק בשירות עם המנות אלא גם במגעים הקטנים, כשכל מלצרית שעברה בדקה אם צריך להחליף לנו מפיות, לסלק צלחות משומשות, לנקות את השולחן, להביא מגבונים וקיסמים וכך הלאה.

היינו אחת קרניבורית ואחד צמחוני, ושמחנו לגלות שלמרות שמדובר ברשת שמפורסמת בבשרים שלה, יש מבחר גדול גם לצמחונים (כולל מנה שממש הפתיעה אותי, ועל כך בהמשך).

כמו תמיד, כשאני מוזמנת לטעום, אני מעדיפה להשאיר את הבחירה לצוות המקום בבחינת "תפתיעו אותי" (שיטה שכדאי לאמץ, כי ככה נחשפים למנות שאולי לא היינו מזמינים מהתחלה).

בראשונות קיבלנו  –

כרובית מטוגנת ברוטב עגבניות ופטה (21 שקלים בתפריט)  – מנה נחמדה, לא היה מזיק לה קצת יותר רוטב.

ספרינג רול ויאטנמי – ירקות עם טריאקי (21 שקלים)  -מנה קלילה, רק להזהר מהרוטב- הוא חריף!

קרפצ'יו שייטל טרי עם פרמז'ן ובזיליקום (39 שקלים) – מנה נדיבה ומתובלת בכיף, מגיעה עם טוסטונים.

סלט עדשים שחורות וחמוציות – 14 שקלים בלבד, המנה שהפתיעה אותי בגדול. הסלט היה מונח על קרפצ'ו סלק, אבל השוס מבחינתי היה העדשים שהיו לא רכות מדי ולא קשות מדי, כיף לגלגל על הלשון, שילוב טעמים רענן, מנה שהייתי מפספסת וחבל. לא רק לצמחונים.

לחם הבית – לחם לוהט, רך בפנים, פריך בחוץ, מגיע עם רטבים שונים כמו עגבניות בשמן, חמאה וגם זיתים – מה אגיד לכם? למרות שידעתי שיש הרבה לחם בהמשך בגלל ההמבורגרים, לא היה מצב שהייתי מניחה ללחם הזה עד שלא חוסל עד תום. בתפריט מוגדר כ"לחם מרוקאי" ב16 שקלים. שווה לקחת טייק אווי (אם יצליח להגיע הביתה ולא יחוסל בדרך).

חציל  קלוי קצוץ בטחינה (29 שקלים) – מנה קלאסית לחובבים, הולכת מצויין עם הלחם.

ועכשיו לעיקריות –

המנות העיקריות די מודולאריות – איזה סוג בשר , מידת עשיה, גודל, תוספות שונות ויש כמובן גם המבורגר צמחוני עשוי פטריות.

אנחנו בחרנו  – הוא- בהמבורגר הצמחוני בתוספת שעועית מבושלת וגוואקמולי, ואני בהמלצת המקום – אנגוס מבשר אנטריקוט 250 גרם (ההמבורגר עצמו עלה 58 שקלים, בתוספת גבינת אמנטל בתשעה שקלים, וסלט ירקות בצד ב14 שקלים, כאמור אפשר להרכיב מה שרוצים).

בן הזוג שכאמור בחר את המנה הצמחונית טען ש"זה ממש כמו בשר". אני טעמתי, ובכן – לא, בשר זה לא , אבל טעים זה בהחלט כן. הערה נוספת שלי היתה שבסלט הירקות היה המון רוטב, חבל שלא חשבתי על לבקש רוטב בצד כדי שאוכל לשלוט על הכמות.

עכשיו –  הגימיק, כמו שאפשר לראות בתמונה האחרונה- הצורה של הלחמניה עוצבה בצורת כדורגל לכבוד המונדיאל. שנית, בגלל שהמנה מורכבת לפי הרצון, היא גם יוצאת מושלמת מבחינת הסועד, וגם ענקית ומשביעה.

אפרופו כדורגל – בתקופת המונדיאל יש מבצעים רבים, הקרנות על מסכים איכותיים, הנחות ומתנות, שווה לבדוק.

בקינוחים – בהמלצת הצוות בחרנו בקינוחים המיוחדים של המקום-

ממתק אגדיר- מגיע בעטיפה ומזכיר "טעמי" בצורה- שכבות של עוגיות חמאה, מוס שוקולד, קראנץ' נוגט וברולה ווניל מצופה בשוקולד חלב (31 שקלים ושחיתותי כמו שזה נשמע- למכורי המתוק והשוקולד)

פבלובה – מרנג אפוי עם גלידת וניל, קצפת ורוטב פירות יער (33 שקלים) – עוד מנה שהייתי מפספסת ולהפתעתי אהבתי אותה אפילו יותר מאשר את השוקולד, בעיקר כי היא מערבת מתוק של מרנג עם חמצמצות של פירות יער ואחרי כל הבשר, זו מנה שמאד מרעננת.

כשנשענתי אחורה (ושמחתי שיש לי חצאית עם גומי) ראיתי גם את העיצוב שכולל תאורה, מראות, כאמור מסכים באיכות גבוהה לשידור אירועים מיוחדים, עמדת תקליטן ומרפסת חיצונית. בשעות הצהרים יש תפריט עסקיות משתלם מאד וגם תפריט לילה (מה שהצעירים מתים עליו!) וגם מבצעים מיוחדים על אלכוהול.

אגאדיר באר שבע – בשדרות בן גוריון, בצמוד למרכז הספורט של אוניברסיטת בן גוריון, כולל חניון חינמי ברחבת הרכבת הצמודה.

לאתר "אגאדיר" ולפרטים נוספים –

http://www.agadir.co.il/

את סודות המעיינות החמים כבר גילו לפני אלפי שנים, ובכל מקום בו התגלו מים נובעים מינרליים, קמו אתרי בריאות מפנקים שנותנים לנו פסק זמן מהביל ומרגיע מהחיים המהירים והלחוצים של כולנו.

הוזמנתי להתנסות במרחצאות וספא ב"אחוזת נווה מדבר" ובהתחלה חשבתי "אלוהים, לנסוע עד באר שבע?" אבל אז גיליתי שזה היה שווה ועוד איך , כי באמצע המדבר שוכן לו באמת "נווה מדבר" – פנינה חמה ומפנקת, בריחה מהלחץ העירוני. למעשה, כשהנופים מהחלון השתנו מנוף אורבני לדיונות מדבר, האווירה כבר השתנתה, וכולנו נמלאנו ציפיה למילוי מצברים שקט ורגוע.

אחוזת נווה מדבר ממוקמת בלב רמת הנגב, בתוך נוף מדברי רגוע והמעיינות שבה נובעים מעומק של קרוב לקילומטר עומק, בטמפרטורה של ארבעים מעלות צלזיוס.

כשנכנסנו, הדבר הראשון שהרגשנו היה הריח, כלומר, האין – ריח. בניגוד למרחצאות המקובלים, שבהם יש ריח גופריתי חזק בגלל המינרלים, ב"נווה מדבר" השקיעו במערכות איוורור רבות ומשוכללות שמנטרלות את הריחות, כך שאפשר לנשום בכיף.

התחנה הראשונה שלנו היתה המלתחות, שם הכנסנו את התיקים שלנו, יחד עם טרדות היומיום, ויצאנו משם ב"מדי א'" של המקום – חלוק ונעלי בד. אחר כך החלטנו לעבור בבריכות לפי מידת הטמפרטורה שלהן, מהחמה ביותר עד הקרה (מינוס בריכת הפעוטות ). התחלנו בבריכת הזרמים הגדולה והחמה ביותר- 39 מעלות, ותוך שניות מרגע שנכנסנו, זה היה כמו להתעטף בשמיכה רכה. בבריכה הזו מותר מבחינה בריאותית להשאר רק עשר דקות, אז אנחנו לא פראיירים, כל פעם יצאנו וחזרנו כדי למצות את הכיף עד הסוף.

אחר כך עברנו לבריכה הבינונית מבחינת טמפרטורה- בריכה גדולה של 37 מעלות, שבה מותר לשהות זמן ארוך יותר והיא כייפית לתנועה במים . (במקום יש גם טיפולי הדרותרפיה שמשלבים את יתרונות המים המינרלים מבחינה בריאותית ומבחינה תחושתית).

כדי להספיק ולהתנסות בהכל, יצאנו גם לבריכה החיצונית (שאפשר להגיע אליה גם מבפנים כך שבחורף אפשר להכנס למים מבפנים ואז לצאת החוצה ולהישאר חמימים ונעימים). בחוץ יש גם מפלי מים ולמעשה סוג של "קאנטרי" והמים הם בטמפרטורה נינוחה של כ28 מעלות בקיץ ו33 בחורף, ותמיד אפשר גם לבחור אם לתפוס שמש על מיטת שיזוף או להשאר תחת השמשיות.

השמש היתה מפתה, נתזי המים קרירים ומלטפים, אבל אנחנו כבר היינו צריכים להכנס לספא "ספא במדבר" כדי להתנסות בחוויות שמוצעות שם.

הספא, שהכניסה מותרת אליו מגיל 18 ומעלה, הוא פינה מפנקת במיוחד עם כל מה שצריך – ריחות נעימים, תאורה רכה, בריכת ג'קוזי חיצונית שגרמה לארבע בנות להתיישב בה , להדיר את הבנים ולנהל שיחה עמוקה שבסופה הכרנו את כל תולדותיה של כל אחת מאיתנו, מהרחם ועד היום, וגם פינות זולה בשמש.

ויש גם תפריט טיפולים שממנו בחרנו . מבין סוגי עיסויים שונים , עטיפות בוץ וחבילות מיוחדות (ורומנטיות במיוחד) אני בחרתי בעיסוי רגליים, וזכיתי לארבעים דקות בגן עדן, כשפאינה המקסימה (שבע וחצי שנים באתר) שיחררה את כל המתח שנובע מעקבים גבוהים, ריקודים וישיבה רבה מדי.

(אורחי הספא מקבלים לוקרים, חלוקים, מגבות ונעלי רחצה, הכל כלול).

בכלל, לרגליים יש גם את האופציה לספא דגים, אותם יצורים קטנטנים שמאד אוהבים כפות רגליים. לצערי לא יצא לי להתנסות בכך ב"נווה מדבר" אבל מחוויה קודמת בטיפול, בלי לקחת בחשבון יתרונות בריאותיים או קוסמטיים, זה פשוט כיף לאללה (גם למי שרגיש לדגדוגים, מתרגלים תוך שניה).

גם את הסאונות (היבשה והרטובה) לא הספקתי לנצל מקוצר הזמן.

אחרי כל זה, נעשינו רעבים, וצוות המקום, באווירת שבועות, ארגן לנו ארוחת טפאס ממטבחו של השף גיא פרץ, עם מגוון מנות חלביות חמות או קרות.

למעשה המקום מספק אופציות לכל דבר ולכל צורך – ממבקר של כמה שעות, דרך זוגות רומנטיים שרוצים חבילות של בריכות, ספא וארוחות, דרך קבוצות בקומבינציות שונות, משפחות, וגם שעות רחצה נפרדות בחלק מהזמן שמתאימות לציבור הדתי.

למי שרוצה לבלות יותר זמן ולא להיות מוגבל בגלל נסיעות, ישנה אופציה של לינה בכפר הנופש "משאבים" שנמצא כמה דקות נסיעה מהאתר , וכן כל מני אפשרויות של צימרים ולינות שטח, כך שבכל תקציב ניתן להתפנק ולהרגע.

אחרי כמה שעות באתר, בנסיעה הביתה, כולנו היינו אנרגטיים במיוחד, (ואין לכם מושג מה זה חבורת בלוגרים אנרגטית….). תוך שעה וחצי בעזרת כביש שש, כבר היינו במרכז, אורות העיר משום מה הרבה פחות מלחיצים.

לפרטים נוספים – אתר "אחוזת נווה מדבר" – http://neve-midbar.co.il/

דף הפייסבוק- https://www.facebook.com/Nevemidbar